מתחת לפני השטח

חזרתי הביתה.... כנראה לא יכולתי לעמוד בלחץ...

זה קשה ולא נתפס.

אני מרגישה כמו בחלום רע, חלום ממש רע.

ב 3 חוצי אנחנו צריכים להיות שם, ההלוויה תתחיל ב 4 וחצי

ואז, זהו.

אין יותר.

זה פשוט לא נתפס,

זה מופיע בחדשות ובכל מקום,

ובתגובות יש פשוט תגובות שמכאיסות אותי כגון "אוי מסכן..." או "זה למה לא צריך ללכת לצבא" או "עצוב אבל...."

היו עוד מלא תגובות ואני בוכה ומזועזעת מהיחס של האנשים.

מתיחסים עליו כאל "החייל"או "הזה שנהרג" אבל לא, הוא יניב!!! יניב!!!

זה פשוט לא נתפס..... אני לא מבינה את ההיגיון הזה.... הוא היה בקושי בן 19... זה מטורף עד כמה שהחיים יכולים להשתנות.. ובשניות...

בדרך הביתה היה דלוק הרדיו, היו רעשים בשידור ולא שמעו טוב. ופתאום התחיל שיר מסחרי של שוגרביבס, כאילו שמישהו רצה שאני אשמע אותו....

ואז כששמעתי התחלתי לבכות... המילים הלכו ככה:

If I could hold you close
Like you were never gone
If I could hear your voice
You'd tell me to be strong

But sometimes
I just can't
I just don't understand
Why you had to go
Why you had to go
I guess I'll never know

Ain't it funny how you think
You're gonna be OK
Till you remember things ain't never
Gonna be the same again
The same again
Ain't it crazy how you think
You've got your whole life planned
Just to find that it was never ever