שקט! חושבים כאן.

זה טיפשי והכל, אבל אני פוחדת. אני פוחדת מזה. לא בגלל האחריות או נזק. אני פוחדת לא להיות יעילה. זה כמו שאתה מחזיק עגל בזמן אינפוזיה ואתה יודע שהוא גוסס, אבל ממשיך להחזיק בשביל להרגיש יעיל במשהו. ואז פתאום הוא מנסה לקום וזה כל כך לא צפוי לך כי אתה מזמן כבר לא מחזיק אותו, אלה סתם שם ידיים על הרגליים האחוריות שלו. אז הוא זז ואתה לא מצליח להשתלט על זה. אני לא פוחדת להזיק, או לפגוע, או לטעות. אני פוחדת לא להיות יעילה. זה משגע אותי. לחשוב שבשנה הבאה אני אתחיל את ההתנדבות וכאלה. כי זה או להועיל או כלום ואני לא רוצה לעשות כלום, אבל גם לא להתקע באמצע.