זו לא פסימיות-זו המציאות.

לשם שינוי,השעה עכשיו סבירה[יחסית לי,סבירה מאוד אפילו].

אני חושבת שאני חולה: כואב לי הראש,הגרון,וכל עצם בגוף מאיימת לפרוץ ממני בכל רגע.

אה כן,ויש לי גלי חום-אבל זה בטח בגלל שאני מזדקנת או משהו בסגנון.

וזה החולי הכי לא רציני שהיה לי אי פעם,סביר להניח שכשאני אתעורר הוא יעלם[במידה ואני אלך לישון הלילה]

ואני מרגישה כאילו יש לי קריסת מערכות,כל שניה קריטית במקרה הזה.

*אני צריכה להפסיק לקרוא על ספרים עם מוות.

ולראשונה בחיי,

אין שיר שיכול לתאר מה אני מרגישה כרגע.