| 1/2010
ולסיכום-הספר שלי,הפרק האחרון
כמה מילים לפניי
הפוסט האחרון שלי גרם לי לסבך את עצמי,המון דברים יצאו מהקשרם ולא הובנו לכון,במיוחד לאנשים שאני באמת אוהבת... כנראה שהאינטרנט הוא לא המקום בשבילי,ובעיקרון אם אתה קורא את זה עכשיו רק שתדע שאתה צודק במליון אחוז ואני טעיתי ... ובשביל לנסות לתקן את הטעות שעשיתי ולעשות הכל בשבל שהסוף לא יגיע כל כך מהר בשבילנו כזוג אני אעשה את הצעד הנועז הזה שבחיים לא חשבתי שאעשה ,הבנתי שבשביל משהו חשוב באמת שכדאי לתת בישבילו משהו אחר צריך פשוט לוותר על המשהו האחר זה ,המשהו האחר הזה נקרא "על הכתיבה"...אז לסיכומו של עניין אני חושבת שמה שהכי נכון לעשות הוא לכתוב פה את הפרק האחרון בסיפור,הסיפור שמסכם 3 שנות כתיבה שעבדתי עליהן קשה מאד .. אתם לא קראתם את הספר וסביר להניח שגם אם יצא לאור לא תקראו אותו ... כל מה שהיה לפני-נמחק. אני לא כועסת ואני לא עצובה,לא שמחה רק מאושרת... ובשביל לסיים את זה ... בשביל לסיים המון שנים שאני כותבת אני חושבת שכדי לי להתחיל לסיים עם פרק הסיום משלוש שנות חיי בהן כתבתי את schizo שרובו נכתב באנגלית אך אני אפרש אותו לעברית בשפה הכי מועשרת שאוכל לכתוב,מכל הספרים שדחפתי לעצמי לקרוא בהחלט למדתי משהו,הפעם למדתי בעזרת האנשים המאוד מיוחדים האלו שאני כל כך אוהבת שלכל סיפור יש סיום ... מיפה אני פותחת דף חדש,שמה את כל הליכלוך מאחורה ושואפת לטוב ביותר... כמו שכבר אמרתי לך,מדהים שלי,אני שואפת לטוב ביותר בשבילך בגלל זה הרגשתי קצת עצוב ... ועכשיו אני מוכנה לתת את כל כולי אל הטוב ביותר ... להתיישר .. לתת את הפוש האחרון כדי לצמוח . ואת ילדונת,תודה,תודה דנה היקרה כי מאד עזרת לי להבין משהו שמאד משמעותי בשבילי בחיים ... והוא דרך הישר ביותר ולא דרך הישר עם הרגשות סודיות פנימיות... רק שתדעי שלא הצלחת לעשות את מה שרצית לעשות,לא הצלחת להפריד בנינו,ולמרות שהיתה לך כוונה רעה וכולם יודעים איזה כוונה רעה יש לך,כולם יודעים את הפרצוף האמיתי שלך,אחרי שהורדת את המסיכה,בסך הכל גרמת לדברים להיראות יותר טוב,אני לא כועסת עלייך,אני רק מאחלת לך חיים מאושרים יותר ממה שיש לך עכשיו ,כי עכשיו את ילדה אומללה ... אם עשית את מה שעית מהכוונה שאני חושבת שעשית את זה אז אני באמת מאחלת לך שהחיים שלך יהיו דבש מעכשיו כי את לא בן אדם מאושר,תמשיכי הלאה ותפסיקי לקרוא בבלוג שלי בבקשה ... בהצלחה .
פרק 57 - תן לי עוד דקה להסביר
אני יושב בחדרי אך החדר לא נראה כחדר,הוא נראה כסרט אימה . אני והאופי המזורגג שלי ,איך אני יכול להיות רגוע כל כך כשכל מה שקורה מסביבי קורה . בראשי עדיין יכולתי לשמוע את התנשמות כלב הלברדור הלבן המת שלי מתנשם. זה מין ריקוד סיום ,אני יודע שאני קרוב לשם,אני יודע שאני קרוב לסוף . והחום הזזה שעוטף אותי,הוא החום מהרחוב או החום של האלכוהול שזרם בעורקיי ובוורידי כמו דם ,אני זוכר אותה רוקדת לי את הריקודים היפים שלה לצד מערכת הסטריאו והדהימה אותי עם תנועותיה,היא הסתכלה לי תמיד ישירות אליי עייני הכחולות כשאמרה לי שוב ושוב כמה שהיא אוהבת אותי... כמה שהיא בהמה שקרנית,"בלה בלה בלה אני אוהבת אותך ג'יימי בלה בלה בלה " נזכרתי איך פגשתי אותה,זה לא היה יד המקרה אלא שהאל הוא שהפגיש בנינו,שנינו יהודים,שנינו רדופים ברחוב הזעם ... כמובן שכשניגשתי עם זה למשטרה הם שבו ואמרו לי ללכת לטיפול נפשי,הם לא שמו לב שהיהודים ברחוב מילר שבנוואדה,ארה"ב ,מתים כמו כבשים שהולכות לטבח .
אני יודע שזה נשמע לכם מוזר קוראיי היקרים,אם בכלל מישהו איי פעם יקרא את היומן הזה,אך החיים שלי באמת מסודרים לפי פרקים,כמו מחזה טרגדי מהמאה ה19 . כל מי שחטא חייב למות בסוף,אך האם חטאתי בכך שנולדתי ג'יימי היהודי ? אנג'י עפפה את ראשי במחשבותיו המוזרות ,מהרגע שהכרתי אותה ידעתי שיש שם משהו,חבל שלעולם לא ידעתי מה הוא ,אם הייתי יודע שהיא הוכת לרצוח ת אוגי ואת החבר הכי טוב שלי והיא היתה משתפת פעולה עם הנוכלים הרוצחים האלו שהרגו גם לי את נשמתי,הייתי זורק אותה לעזאזל מאותו רגע שראיתי אותה,יותר נכון:שהתנגשתי בה. באמת האמנתי לה ובאמת אהבתי את אנג'לה שלי ,אך לא אהבתי את הבן אדם המתאים . אהבתי אנג'לה חמודה ותמימה שאין לה שום קשר לקונספירציה שנקשרה על היהודים ברחוב מילר .
אמא תמיד אמרה לי לא לקחת ממתקים מזרים אבל אני לעולם לא הקשבתי למה שיש לאימי ה"משוגעת" לומר לי ... והנה אני היום,יושב על כורסא מרופתת שהספוגים יוצאים מימנה,עם בקבוק ויסקי ביד האחת וסיגריית קמאל ביד השניה,זרוק בתחתונים וגומיה לשיערי הנזרק בכל מקום . חשבתי פתאום על הסיטואציה שבה ראיתי את אנג'י עם דן בבית הקפה ההוא,עייניה נראו כמו העיינים שלה כשהיא אומרת שהיא אוהבת ... איך היא יכלה להעמיד פניה כל כך טוב? לעולם לא יכולתי להעמיק במחשבותיי על אם אנג'לה דוברת אמת ,עכשיו אני יכול להגיד בבטיחות שאנג'לה היתה שקרנית מסריחה,לא יותר מחלק מקונספירציה מרושעת ואנטישמית . היא רצחה את החבר שלי . באכזריות. החבר הטוב ביותר שלי . ולמרות שלא ראיתי אותה עושה את המעשה הנורא הזה יעשתי שזאת היא,כי מי יכול עוד לעשות זאת אם לא היא? המסקנה היתה ברורה וחד משמעית. אנג'י רצחה את דן.אנג'י רצחה את אוגי . והנה הוא קופץ לי לראש,כלב הלברדור הקטן שלי ,היפה שלי ,שפרוותו היתה עוד לבנה כשליטפתי אותו בפעם האחרונה,גופו עוד היה חם,אך ליבו פסק מלפעום...ונשימותיו הכבדות פסקו לנצח . עייני האדימו מרוב עצבים על הכלבה המלוכלכת .וורידיי התנפחו מרוב כעס על עצמי ,פניי הלבינו מבושה על טיפשותי בהכנסת הכלבה מהקונספירציה לבייתי . שמעתי כמה צלצולי טלפון אך במקום לענות לגמתי שלוק רחב מבקבוק הויסקי שהיה ביידי מלא עד חציו והתרוקן כשהורדתי את פייתו משפתיי. הטלפון פסק מלצלצל,והושאר הודעה במשיבון השיכרות דפקה לי את המוח אז שמעתי רק כמה נהמות,בקשה קטנה,ופחד. אני לא יודע למה הרגשתי שאני מפחד אבל זה פשוט קרה,הפחד פשוט היה שם . התעצבנתי עוד יותר כשהתחלתי להעמיק בכמה שאני מטומטם,על כל הפרטים הקטנים שלא שמתי לב אליהם באנג'י ,שהיו מוזרים,ידעתי איפה היא גרה הכלבה,ידעתי וקמתי... התלבשתי במהירות ובלי אפילו לסרק את שיערי שלא היה כל כך פרוע,ובלי לשים לב לעיגולי העיינים השחורים שהיו מתחת לעייני . שברתי את מליון המנעולים שהיו לדלת ביתי ,כי במילא יש להם בטח כבר מפתח נוסף חוץ משלי,ויצאתי החוצה,סוגר את הדלת בטריקה . חשבתי בדרך על הפתק שקיבלתי במוות של דן , "והערכת את כל אשר נתן לך ה' אלוהיך"... כמה אירוני מצידם . צעדיי הכבדים העפילו על רעש המכוניות ברחוב וכמה אנשים נעצו את המבטם בי ,לי כבר לא היה אכפת אם זה הקונספירציה שעושה זאת ,רק רציתי להוציא את העצבים שלי על הבן אדם שגרם לי להרגיש כל כך טיפש . מטומטם. אימבסיל.
הגעתי לבניין שלה,שהיה נראה מטושטש מזווית ראייתי ,כנראה בגלל האלכוהול . את המדרגות בקושי הצלחתי לעלות,נזחלתי לשם ,על בטני,על גבי,עשיתי הכל כדי להגיע לשם . לבסוף הגעתי לדירתה של הכלבה הגדולה מכולן .אנג'לה. הזווית עייני יכולתי לשים לב שהדלת היתה פתוחה אך לא לרווחה . פתחתי את הדלת .
"אנג'לה!!!" קראתי בקול רם כל כך שלא הכרתי אני את עצמי,
"תעני לי!! אנג'ייייייי!!!" נכנסתי אל המטבח שם היא לא היתה ,ניסיתי לבדוק בחדר השירותים והמקלחת אך היא לא היתה,וגם לא בסלון...
לבסוף הגעתי לחדר השינה ועייני מתו בפעם האחרונה . אנג'י היתה שכובה על המיטה בשמלה אדומה ,אחת שעוד לא ראיתי ... האיפור שלה היה מרוח קצת,נראה שזה היה דמעות היא נעלה נעלים אדומות עם עקבים,סביב צווארה הצחור היה כרוך חוט חנק ועייניה של אנג'י היו פקוחות לרווחה בלי רוח חיים והמיטה היתה מקושטת בפרחים מסוג שושנים לבנות ,בחדר היו מפוזרים נרות ,ועל הקיר נכתב בגדול ובצבע שחור "אמרנו לך להעריך את כל אשר האלוהים הטיפשי שלך נתן לך נכון?"
נפלתי על ברכיי ומול עייני השוקעות לרצפה שכב לו פתק "לא ענית בטלפון,השארנו הודעה ואנג'י ביקשה שתבוא להציל אותה,היתה לך רבע שעה,עכשיו מאוחר מידי להתמודד מולנו,יום טוב לך ג'יימי"
הרגשתי איך אני נופל,הרגשתי איך אני מתפרק,אני עומד ללכת,אני עומד ללכת.
התעוררתי שוב כשאני בתוך אמבולנס עם מסיכת חמצן על פי ,לא יכולתי לזוז אפילו סנטימטר,הרגשתי חלש מאיי פעם .
אאנג'לה מתה .
בית החולים היה מלא שוטרים,הם תחקרו אותי אך כעבור יום וחצי הם שחררו אותי בטענה שהם מצאו כי לא אני רצחתי את אנג'לה.
שוחררתי למעצר בית . ומונית שהזמינו לי לקחה אותי אל היעד .
וכעת אחרי 3 ימים אני כותב את הפרק האחרון ביומני היקר אז -
יומני היקר ,אמא מתה,אבא מת,דני מת,אוגי מת,אנג'לה מתה. נשמתי מתה. ואני הולך עכשיו. אני הולך לישון לנצח.
אני כותב לך יומן יקר עכשיו כשביידי יש סכין גילוח וכמה זכוכיות ,אנא יומני,אם מישהו קורא אותך,אני רוצה שידע,שכולם ידעו בעצם,שאני ג'יימי מרחוב מילר ,יהודי עם נפש טובה אבל מזל רע ,נקלעתי לקונספירציה של אנשים אנטישמים בלי לב.כנופייה של רוצחים .
האם אתה יומני היקר מאמין לי ? אני מאמין שכן ,כי רק אתה נשארת ...
להתראות לך יומן יקר,נתראה כשהנביילה השחור בשמיים יפגוש אותי אחרי שיאסוף אותך,אולי בתור ספר מפורסם ואולי בתור יומן שזרוק באיזה פח זבל,להתראות.
לקח לי שעתיים לתרגם מאנגלית לעברית בשפה נאותה את הפרק הזה...
תעריכו
מליק,רק שדע שאתה הכי חשוב לי בעולם וכל מה שכתבתי פה זה בשל חוסר הביטחון העצמי שלי שנוצר ממש לא בגללך,אלא בגללי ... אני מוכנה לתת את הפרק הזה בבלוג ולתת אותו לסיכומו של דבר,בשביל לסכם המון שנים שאני כותבת בבלוג הזה,ולסיים את התביבה שלי באינטרנט על דברים אישיים ולהתחיל להגיד לך בלי להתבייש דברים,אני רק רוצה שיהיה לך אמון בי . אני באמת אוהבת אותך. אני באמת באמת אוהבת אותך .
כאן מסתייימים שידורי הבלוג שימשיך להיות גם כשלא אכתוב,אני הולכת לחיות את הבלוג האמיתי,את החיים האמיתיים
(אני יעלה לפה תמונות של האומנות שלי אבל לא יותר .)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
