הגשם מכבה את הכאב ומכסה את העפר
I think she want some woter |
| 1/2009
היום הבנתי ,סבא לא יהיה בחתונה ..
ישבתי בתחנה המרכזית בבאר שבע עם חבר שלי .. פתאום ראיתי את אחיינית של סבא שלי (בת דודה של אמא שלי) באה לשבת בתחנה ולמרות שהיא לא ממש הכירה אותי היא אמרה לי שלום.
נזכרתי בה ,בהלוויה של סבתא כשהיא ליוותה את האחות המקופפת של סבא שלי אל הקבר של סבא שלי . זכרתי כמה הוא בכה על הקבר של סבתא ...
זה קצת דיכא אותי אבל .. אני לא יכלתי לבכות עוד על הנושא הזה ..
וחשבתי על כמה שאני אוהבת את סער שלי! כל כך אוהבת אותו! ועל כמה שאני אוהבת את סבא שלי ! כל כך אוהבת!
ואז הגעתי לתובנה .. הסבא היקר שלי כבר בערך בן 80.. יש מצב שעוד 7-8 שנים כשאני אתחתן ... סבא שלי כבא לא יהיה
וזה היה החלום המשותף ...שלי ושלו
שהוא יהיה בחתונה שלי ...
ואז התחלתי לבכות ..
| |
אני פוחדת
העניין הוא כזה-חבר שלי בן 20 ואני בת 16 ואני יודעת כמה הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו יותר מהכל אבל הבעיה זה עם ההורים שלו,הם פשוט מלחיצים אותי עם הדיבורים שלהם , הם אומרים,רומזים וכאלו ואבא שלו אומר לו "שלא תעשה שטויות " וכאלו דברים ואמא שלו אמרה לו "מה לא חשה לכם עם המרחק ? " ואני פשוט מפחדת שהם ישפיעו עליו להפרד ממני .הם יכולים להגיד לו " טוב אתה צריך ללכת לגור מבקום אחר " או "תשמע אנחנו לא מספקים לך כסף יותר " וכאלו ואני יודעת שזה לא ידשפיע עליו להפרד מימני אבל אני לא רוצה שזה מה שיהיה לו בגללי .
אני פשוט מפחדת כי יש להם את הכוח להשפיע עליו אמנם פחות ממה שהוא אוהב אותי אבל עדיין סוג של כוח,.. וההורים שלי שהם עוד יותר קשים מההורים שלו כבר פחות מלחיצים אותי למרות העובדה שהוא בן 20 ואמא שלי פוחדת שאני אשכב איתו וזה אבח היא כן בעד הקשר שלנו וראב כמה זה עושה לי טוב .אוף ... זה מלחיץ ולא בא לי להיות בסיטואציה של 'ההורים של חבר שלי לא ממש מחבבים את העובדה שאנחנו יחד'
לא רוצה הראש שלי לא שקט כבר איזה שבועיים מיזה סער אמר שזה בסדר מבחינתם אבל אני יודעת שזה לא .
אני כל כך מפחדת מהכוח הזה שיש להם
אוף :(
| |
ועכשיו אבא לא מאמין לי!!!!
אני נשבעת אני לא יודעת איך אני מגיעה למצב הזה שאני כותבת פה , אני בכלל
לא רוצה אבל משהו בי אומר לי שכן כדאי לי לכתוב פה ,אז , נו טוב .
אבא
שלי לא מאמין לי שאני רואה את כל הדבירם שאלו ,לא הוא לא מאמין. החתיכתץ
אפס מאופס המסכן חושב שאני משקרת.. כל הכבוד אבא,הצלחת להכניס אותי שוב
לדיכאון,פשוט כל הכבוד ,איזה מזל שיש לי את החבר שלי כל כך מזל הוא מאמין
לי ויודע שאני לא משקרת בקשר למחלה המקוללת הזו ...
אבא שלי עם כל
הזיוני מוח שלו על כמה שהוא מסכן שאמא שלי עזבה אותו ועל העובדה שאין לו
כלום בחיים וזה שהוא רוצה למות פשוט גרמה לי להבין שהוא אחראי לכעל מה
שאני עוברת
אני רואה אותם מידי היום,מהלכים לי אל מול העייניםן ,
דמויות מתות-חיות-אני לא יודעת מה מיעצות לי לנסות להתאבד,זה דיי
נרגע,באמת אני שותה הרבה ואני מדברת עם חבר שלי הרבה מאוד בטלפון אבל זה
עדיין שם וזה עדיין קיים .. ואני רואה אותם ,תמיד. והוא ,הנבלה הזה פשוט
לא מאמין לי .. למרות שראיתי גם את אבא שלו ,אני חושבת.
זה התגבר עוד
יותר כשהלכתי לאזכרה של סבתא שלי,עוברת בין כברים כאילו היו חתיכות של
אבנים שמעולם לא חיו ושומעת את הרב קורא על סבתא שלי,אמא של אמא שלי ,ואז
אנחנו מסיימים ואני מתקרבת למקום בו סבא עמד,איש נמוך בן 70,שאף פעם לא
ראיתי אותו נשבר,מתייפח כל כך! ... כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי ,פשוט
התייפחתי וחיבקתי אותו והוא אותי והוא בכה לתוך הכתבפיים שלי ואני בכיתי
עליו .
ת'אמת שהאזכרה היתה לא מזמן, אבל באמתת,שמאז האזכרה אין לילה אחד אפילו שאני שיכורה שסבתא לא באה להגיד לי לילה טוב ...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
