אני מרגיה שבזמן האחרון אני הולכת לאיבוד. פעם לפני 3 שנים הייתי כותבת כאן כל פרט ופרט מהחיים שלי
היום אני עצלנית.. אני לא מסיימת את השורות. לא מפסקת את המשפטים אני מוסיפה שלוש נקודות ובזה סיימתי
אני מסמנת את הנושאים שכואבים לי ובורחת
פעם הייתי חופרת בפצעים
היום אני מפחדת להפצע
במשך 3 שנים היו לי כאן אותם החלומות
במשך3 שנים לא הצלחתי להגשים אף לא אחד מהם
מה זה אומר עלי?
בחורה צעירה שעוד 7 ימים חוגגת חוקיות
מה זה אומר עלי?
אפילו רעיונות לסיפורים חדשים כבר אין לי
אני מרגישה שכל הטוב שבי התרוקן
כל האנרגיות בוזבזו על השנה האחרונה
פעם הייתי בוטחת גם באנשים זרים
היום אני לא בוטחת במשפחה שלי
נפגעתי כל כך הרבה פעמים סתם. לגמרי סתם
אמא כל החיים אמרה שאסור לסמוך על אף אחד
זה איש איש לעצמו
ואני בחרתי לא להאמין לה. אין מה לעשות משפחה קפיטליסטית מובהקת יש לי. אבל אני לא.. אני רואה את עצמי כבן אדם חברתי
בחצי שנה האחרונה נשאבתי אל תוך הקפיטליזם-איש איש לעצמו היא הסיסמא שחרוטה על הדגל
וזה לא בגלל החינוך מבית
זה בגלל שהחברה הוכחיה לי את זה- ככה צריך לנהוג. הסוציאליזם מת מבחינתי
אין לי עם מי לדבר. אין לי ידיד בנפש אח ורע אמיתי... איכשהו כולם דואגים לאינרסים של עצמם בזמן שאני עושה הכל למען אחרים (ברמה הסימלית כמובן.. עוד לא נסעתי לפתור את משבר הרעב באפריקה)
מה זה אומר עלי?
אני כל כך אבודה
יעל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: