כי שירי הוא בת קול ברוח
מכתבי השלוח
מסילת חיי
געגועי
הד תפילותי.
כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח
הוא האור הרך הנפקח
בלילותי
הוא אתה ההולך אלי.
בנדודי חולפות עלי
תמונות ונשמות
ושמות שמות
אתה בא והולך אלי.
עלטה סביב
הלוואי שאתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי.
בדרכי הולכים איתי
נופים וניגונים
ופנים, פנים
אתה בא והולך אלי.
דומיה סביב
והיה אם אתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי.
כי שירי הוא משב הרוח
חלוני הפתוח
מעין כוחי, צחוק ובכי
קץ ייסורי
אתה בא והולך אלי.
אהבתנו בדמדומים, בדימומים,
הולכת ודואכת אט אט למשמע קולי האדיש.
מַתְנוּ.
נולדנו מחדש לתקופה רעה וקרה, תקופה שעתידה להסתיים ולהביא איתה את הסוף.
לנצח אמשיך להלקות אותך ואותי על הטעות המרה והטיפשית שבגללה כל זה נהרס והתפורר לנו בין הידיים.
גַּם אָז הָלַכְנוּ שׁוּב לִשְׂפַת הַיָּם,
וַאֲנִי אָמַרְתִּי שׁוּב שֶׁמַּה יִהְיֶה,
וְהוּא אָמַר שֶׁעַכְשָׁו מֻקְדָּם לְדַבֵּר
וְזֶה מְצַעֵר מְאוֹד אֲבָל נִתַּן לְשִׁנּוּי.
וַאֲנִי אָמַרְתִּי שׁוּב שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים,
וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים
הוּא אוֹמֵר לִי אוֹ מְנַסֶּה
לַעֲבֹר לְעִנְיָן אַחֵר.
וְשׁוּב חִבַּקְנוּ זֶה אֶת זֶה כְּשָׁעָה,
וְגַם חִפַּשְׂנוּ נוֹף יוֹתֵר מְצוֹדֵד,
וְרַק בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת נִעַרְנוּ אֶת הַבְּגָדִים,
וַאֲנִי רָמַזְתִּי שׁוּב שֶׁאוּלַי כְּדַאי לַחְשֹׁב,
וַאֲנִי אָמַרְתִּי שׁוּב שֶׁזֶּה כְּמוֹ חוֹל מִתְפּוֹרֵר,
וּמַה שֶּׁהוּא עָנָה אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת עוֹד.
וְשָׁם בֶּאֱמֶת
עַל יַד הַיָּם
הַכֹּל הִתְפּוֹרֵר לִי כְּמוֹ חוֹל.
חול אפסי/דליה רביקוביץ'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
