המחשבות המתדפקות על דלתי גורמות לי להזיל דמעות בקצב ולשקוע בתוך הדכאון.
הרי ברור לי ששלושה שבועות הם לא אלה שיהרסו הכל או שישנו משהו, להיפך, יכול להיות שזה מה שיבעיר את אש אהבתנו ויאיר את הדמדומים. אני רק מפחדת שיקרה הדבר ההפוך ושתתחיל לחשוב עליי כעל מישהי רחוקה ובלתי נראית,שתשכח את פניי ואת אהבתי האין סופית אליך.
כל כך הרבה פחדים רצים לי בראש ואני לא יודעת איך להתמודד איתם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
