חלמתי חלום. בו אתה שונא אותי
בחלום לא רצית לענות לי כשהתקשרתי ולא רצית לראות אותי וזה הפליא אותי כי אתה רק מחכה לראות אותי כשאתה חוזר הביתה.
החלום שלי התגשם.
נאבקתי בהחלטותיך, נאבקתי בעצמי חשבתי שלא אוותר לעולם.
שמונה חודשים מדהימים, בהם הענקתי לך הכל. את גופי ונשמתי. עשיתי טעות חמורה, ורציתי לספר לך, רציתי להגיד לך את כל האמת כי אני לומדת מטעויות ואני זוכרת את מה שאמרת לי.
החלטת לסיים הכל במכה אחת, בלי לחשוב פעמיים. האימפולסיביות הזו הרגה אותי באותו הרגע הרגשתי שהעולם מתמוטט עליי, שאני נטל שאין לי מה לעשות יותר אבל החלטתי לא לוותר ולהילחם עליך, מאבק שהיה מיותר לפי מה שאתה אומר.
"תעזבי אותי"
התייאשתי.
אמרתי לך שאעשה כל מה שתרצה וכנראה שבאמת רצית לסיים את זה למרות כל הזמן הארוך הזה שהיינו ביחד. למרות כל הטוב שעשיתי לך, למרות ששניה לפני אמרת שבחיים לא תיפרד ממני
המשפט הזה הורג אותי.
אני בן אדם לא קל, את זה אני יודעת ואתה הצלחת להוביל אותי לדרך הישר ועל כך הייתי מאושרת.
אולי היה לך קשה מדי, אולי אתה לא חזק כמו שחשבתי.
חשבתי שזה ימשך לנצח, נועדנו להיות ביחד ועל הפרידה הזו שנינו נשלם.
עכשיו נותרתי לבד ולפני תקופה לא קלה שאיתה אצטרך להתמודד רק עם כוחותיי שלי.
אתה היית המטרה הטובה שלי שמעודדת אותי להמשיך הלאה ועכשיו מה נותר?
אני באמת אהיה אומללה בלעדיך,בדיוק כמו שאמרת לי?
אומרים שיהיה בסדר ושאני אמצא מישהו שמתאים לי ושיהיה לי הרבה יותר טוב איתו. אני חושבת שהמישהו הזה זה אתה
אבל אתה כבר לא שלי.