יש בי פחד נוראי, פחד מפני קץ אהבתנו, פחד ממותנו.
אדישות מפחידה אותי נורא, במיוחד האדישות שלך, כשאתה לא יודע איך להגיד לי שאתה אוהב אותי.
בזמן האחרון הראש שלי מוצף פחדים והפחד הגדול ביותר הוא מפרידה, מנטישה אני לא רוצה לחזור ולגלות שנותרתי עזובה, ללא דבר שינחם אותי, בלי אהבה, בלי חיבוקים ובלעדינו.
אני רק חושבת על זה ועולות הדמעות.
אני רק רוצה שתגיד לי
אל תטוסי רחוק מדי
אין גבול בשמים,
זה מה שנשאר משילוב הידיים,
אל תעשי לי כאלה עיניים
ותשתדלי לא לטוס רחוק מדי,
אני מכיר אותך טוב,
שאם יצא לך ליפול תיפלי אלי,
קרוב קרוב,
קרוב קרוב,
קרוב קרוב,
תיפלי אליי,
קרוב קרוב...
דמעה מחייכת
על קצות אישוני,
תרחפי ותחשבי עלי,
אבל אל תטוסי רחוק מדי,
כי אין גבול בשמים,
וזה מה שנשאר מחיבוק...
אז אל תעשי לי כאלה עיניים
ותשתדלי לא לטוס רחוק מדי,
אני מכיר אותך מספיק טוב,
שאם יצא לך ליפול תיפלי אלי,
קרוב קרוב,
קרוב קרוב,
קרוב קרוב,
תיפלי אלי
קרוב קרוב...
שמתי לך אויר בכיסים,
שיהיה לך לדרך,
שמתי בערך,
מה שצריך...
זה מה שנשאר
זה מה שנשאר
זה מה שנשאר
זה מה שנשאר
זה מה שנשאר
נשאר אויר בכיסים
זה מה שנשאר
נשאר אויר
זה מה שנשאר
נשאר אויר בכיסים
זה מה שנשאר
נשאר...
אז אל תטוסי רחוק מדי,
כי אין גבול בשמים,
זה מה שנשאר
זה מה שישאר מחיבוק
אז אל תעשי לי כאלה עיניים...
תומר יוסף/אל תטוסי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
