אני לא יודעת לפעמים נדמה לי שזה הנוף הכי יפה בעולם
בית אמור להיות המקום שאתה שקט בו לא?
נדמה לי שהבית שלי רחוק שנות אור מכאן
בלי גופים אנושיים שיסיחו לי את הדעת,
בחיי שתמונות ממצלמה כזאת גרועה לא יכולות להעביר את מה שמרגישים על ההר הזה מתחת לשמים.
ואז באמצע הבדידות להכנס ולראות שיש בפנים מישהו
חיבוק שעטפו במיוחד בשבילך
(התמונה הזאת מזכירה לי קצת את צבע המים / גימייס מקברייד )
לפעמים אני מפחדת שכל זה יתפרק יום אחד
בתים נוטים ליפול
שנים נוטות להישכח
אנשים הם כמו מולקולות בהתחלה צמודים בקשר בלתי מוסבר, אבל מתרופפים עם הזמן. כל אחד פונה לחלקת היקום שלו .
ומה יקרה אם-
-
ראשון היא רק עיר אירעית בכל מקרה. זה לא הבית שלי .
יש כאן המון קניונים
והתפארת של העיר הזאת זה בארות, בארות אף פעם לא עניינו אותי .
תמיד הייתי בקטע של שמיים.
-
אני בכלל לא מבינה למה אני כותבת את זה בבלוג
בלוג זה לא המקום לדברים אמיתיים, אמת לא מביאה לקוחות.
כשאנשים לא מבינים אותך הם יחשבו אותך לחכם מדי או לטיפש מדי אבל הם לעולם לא יחשבו אותך לאחד משלהם .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
