rainbow...
All I know is I'm lost without you,
I'm not gonna lie ,
how am I gonna be strong without you,
I need you by my side. |
| 3/2013
חזרה לשורשים
אז עכשיו אחרי בערך מיליון שנה שלא הייתי בישרא ואני בצבא כבר שלושה וחצי חודשים אני מחליטה לחזור לכתוב כאן.. המקום היחיד שאני יכולה לפרוק בו את כל הרגשות שלי וכל המחשבות שלי.
אז ככה, המפקדת שלי לא סופרת אותי אני בקורס חובשים מסיימת השבוע כבר... לא יודעת איך אני עוברת עוד שבוע כמו בכל פעם מחדש /:
אני כל כך רוצה לצאת להדרכה ואני יודעת שאני מתאימה אבל כמו תמיד אני לא מראה את עצמי אני לא מאמינה בעצמי מספיק אם בכלל, אני רוב היום בוכה וחושבת איך להתמודד עם כל האנשים וכל הדברים האלה שכל כך מעיקים עליי. אין מצב שאני חוזרת לבסיס בלי מועקה אין לא קיים דבר כזה. כולם אומרים כמו תמיד את כל כך חכמה אבל... סופי את כזאת טובה וכזאת מצחיקה אבל... יש לך את זה סופי באמת אבל..... לללללככככוווווו תתתזזדדדייייננננוווווווווו!!!!
אף אחד לא מכיר אותי באמת אני צריכה לנסות להוכיח את עצמי כל פעם! למה?! למה עליי לא מסתכלים בהערצה כמו על כרם וירדן? למה אותי לא שואלים אם עובר עליי משהו? כי אני נראית חזקה? אז זין אני שיא החלשה ושיא הרגישה ואת אף אחד לא מעניין יעני..
העתיד שלי תלוי במפקדים שיחליטו אם אני מתאימה או לא אבל הם לא מכירים אותי לא נתנו לי הזדמנויות בכלל להוכיח את עצמי באיזשהי צורה! אני לא א מחסן ואני לא חנטרית אבל אני בן אדם! ואני לא פחות טובה מאף אחד אחר אבל אני לא יכולה להוכיח את זה כי נטו אין לי איך פשוט אין.
אני לא רוצה לוותר על המטרות שלי אבל הן נראות כל כך רחוקות וכל כך קשות להשגה ואחרים מקבלים את התפקידים שאני כל כך רוצה בכזאת קלות כשאני צריכה להילחם בציפורניים ובעור שלי כדי להשיג משהו!!! זה מכעיס אותיייייי!!!!!!!!
למה מישהי שרוצה יומיות ורוצה בסיס פתוח צריכה לעבור הרצאות מכל המפקדים כמה שמתאים לה להיות מדריכה בבהד? מה עם האנשים שנאבקים כדי להיות שם?! מי אתם בכלל שתחליטו על עתיד וגורל של כל כך הרבה אנשים??? למה כשאני מבקשת לצאת לקורס חובשים צוחקים לי בפנים ובטוחים שאני לא מתאימה ואנשים אחרים בכלל רוצים תפקידים אחרים וכופים עליהם להיות פאקינג חובשים? באמת שלא ציפיתי לכאפה הזאת ואף אחד לא הכין אותי לדברים האלה...
הייתי בטוחה שאני מתאימה כל כך למסגרת צבאית ופתאום אני מתחרטת על השנייה שנכנסתי ללשכת הגיוס בחיפה לצו הראשון. אני מקווה שזה יהיה אחד הפוסטים שאני אכנס אליהם בעתיד ויגיד לעצמי מה חשבתי לעצמי בכלל ואצחק. הלוואי.
עוברות בי יותר מידי מחשבות זה כבד עליי ומעיק עליי והדבר הכן טוב שיש לי בעולם זה הבלוג הישן והאהוב הזה שלי, באמת. אני שמחה שפתחתי אותו בכיתה ז. הפינה הקטנה הזאת תמיד תהיה לי מקום הפריקה והמקום המרגיע המקום הישן והטוב שתמיד טוב לחזור אליו בכל שלב בחיים! שיהיה סופש קל!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: