השמיים עטו עליהם אווירה מלנכולית לכבודי. לא אשקר,זה כמעט מחמיא.

אני מרגישה כאילו אט אט אני שוקעת פעם נוספת אל תוך מבול אינסופי של הלקאה עצמית ושאלות ללא מענה. ואולי זה פשוט הגשם.

אבל למדתי להתעלם מהרגשות העכורים שמשתלטים עלי לאיטם;זה כאילו שכל הבעיות נערמות להן בפינת החדר והשכל שלי משוטט לו ביקום מקביל. ביום מין הימים אצטרך ללמוד להתמודד.

הדבר היחיד שאני מוצאת בו נחמה כעת,היא העובדה שלכבוד השחרור שלו,ואולי גם לכבוד החורף הקרב ובא,יורה קנה לי שמיכה לבנה ופרוותית וסימנייה מקסימה עם עם דובי פנדה! הי,יש אנשים שפשוט מכירים אותך.

אני אתגעגע.

היום בערב אני יוצאת עם מייקי לקפה. לא יזיקו לי פנים ידידותיות.

-

תרפה ממני,אני במילא כבר מקולקלת עד היסוד.