מעניין איך פותרים מחסום כתיבה של שנתיים.

אני יושבת עירומה מול המחשב והראש גועש ממחשבות. כוס קפה חצי מלאה (חהחה,מטאפורות) וכדורי הרגעה שלא כל כך יש לי מושג מה הם עושים.. אבל כתוב שאלה כדורי הרגעה,אז אין ברירה אלא לבטוח בתאגידים הגדולים.

הפוסטים בבלוג הזה נהיו ממש מטופשים רק מעצם העובדה שמרבית קוראיי,אם לא כולם הפסיקו להכנס לכאן. או שהחיים שלי לא מספיק מעניינים,או שפשוט הפסקתי לשים תמונות עם מחשופים.

באופן כללי אין לי הרבה תלונות על הנקודה שבה החיים שלי עומדים כרגע (אבל מצד שני,תמיד יש לי תלונות.. אז כאילו,כן..) ; אני מתקרבת יותר ויותר לשחרור המיוחל, אני מתעוררת כל בוקר עם המחשבה שעומד לצידי הגבר הכי מדהים בעולם והחתולה שלי יוצרת רושם שהיא הפסיקה לשנוא אותי. יותר טוב מזה? ביצ' פליז.

אבל אם להוריד לרגע את המסכה היפה הזאת ולשים אותה בצד; אני רוצה לעבור ללונדון ולהתחיל הכל מחדש.

וזהו:)