קפוצ'ון ענק על גוף עירום.

רוח של תחילת החורף נושבת מהחלון ונראה לי שאני מריחה קצת גשם.

שישאר ככה.

מצחיק שאני מגרדת את העשרים,ועדיין מרגישה כמו ילדה אבודה בת שש עשרה;עם אותם התסביכים, אותו חוסר הבטחון ואותו הלבד.

כמה הייתי רוצה להתבגר סוף סוף,כי אולי זה מה שסוף סוף יעזור לי להתגבר.

מה שכן,החלטיות היא בהחלט לא השם האמצעי שלי. לחשוב שרק אתמול נסעתי במכונית עם מוזיקה בפול ווליום ורוח שבילגנה לי את השיער ועברה בראשי המחשבה שאני רוצה להשאר בת תשע עשרה לנצח.

לא יודעת,מצד אחד אני כל כך רוצה שהמוח שלי סוף סוף יסתדר,ואני אפסיק להתלבט לגבי כל דבר אפשרי,ואגבש לעצמי מטרות ואישיות. אבל מצד שני אני לא מסוגלת לתאר את עצמי בלי כל השטויות שאני עושה,ובלי לטוס בכביש במכוניות מפוצצת והרבה רעש.

-

 אני ממש אבודה,ואני לא יודעת מה לעשות

I'm sick of feeling like I need you
Knowing I never did, but I miss you
Taking and breaking and hating I 
Remember all you said to me now
Faking, Forsaking and Failing
My Memories are all stained again

"היית חשובה לו פעם,אבל לגמרי דפקת לו את השכל"

"לא יותר ממה שהוא דפק לי את השכל.."

מצחיק באיזו מהירות אנשים מסוגלים להעלם מחיינו. 

זה גם מצחיק כי,מאז הריב השטותי הזה לפני כמה שנים שאחרין לא החלפנו מילה כחצי שנה,תמיד היית החבר הטוב שלי.

וזה עצוב,כי עדיין מסרבת להאמין שכבר כמעט שנה שאנחנו בכלל ולא בקשר.

אולי דפקתי לך את השכל,ואולי הפכת אותי למשהו שלא הכרתי מקודם. אבל אולי היינו דפוקים מלכתכילה.

נראה לי שיום אחד אצליח להתמודד עם העובדה שאיבדתי אותך לגמרי. אבל בחיים לא אצליח להשלים עם כך שזה קרה בגלל טעות כל כך טיפשית של שנינו. מה שכן,קשה לקרוא טעות למשהו שהצליח להמתיק לי תקופה כל כך מרה.

היום באוטובוס הרחתי קלמנטינה,וכשירדתי ממנו השמיים נראו סגריריים למדי והיתה רוח קרה.

אני מרגישה את החורף מתקדם בצעדי ענק:]

Let me get inside your head
Let me show you I'm prepared
Let me stick my needles in
And let me hurt you again