שבילים של מסקרה וחוסר אונים.

דברים שנשכחו אבל מסרבים להיעלם.

והחלק הקטן הזה שפשוט מסרב להאמין.

וזה כאילו שבכלל לא עברה שנה..

Dear it took so long just to feel alright

remember how to put back the light in my eyes

כאילו שהכל לחינם,והכל כל כך ריק

והלבד הזה אף פעם לא מרפה.

אני רוצה כבר להגיע למקום הטוב הזה,למקום הריק הזה.

Of course,without the whole wierd happy ending thing.

-

Funny to recall,that for a second there.. It really felt like home.