לא יודעת למה אני מוטרדת היום. דווקא יש לי יום חופשי (כמעט). יש לי פגישה בעוד שעה עם מישהי.
ואני מוצאת שאני לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי. האם יתכן שהתמכרתי לעבודה? כל הזמן נדמה לי שאני מוטרדת מהפגישה שתהיה לי היום (זו פגישה טיפולית) או שאולי זה השיחה שהיתה לי עם בן זוגי אתמול, למרות שאותה שיחה הסתיימה יפה בסופו של דבר. אני באמת לא יודעת, אבל אני מרגישה כאילו זבוב טורדני מזמזם לי ליד האוזן.
זו תהיה הפעם הראשונה שאני עושה פגישה טיפולית שלא בבית. דבר שרציתי כבר הרבה זמן שיקרה, אבל אולי לא בנסיבות האלה (מתוך אילוץ) וזה גם עולה כסף כמובן. ואולי מה שמטריד אותי זה הרצינות של העניין?
אני בטוחה שאחרי הפגישה ארגיש יותר טוב, ארגיש אפילו הקלה. ואני מתכננת להסתובב קצת ליד דיזינגוף (שם הפגישה) וללכת להתעמלות.
אני קוראת ספרי תינוקות שממש לא מעודדים אותי עכשיו, וזה מתחבר גם לזה שאני כל היום בבית היום ואני כבר מדמיינת את עצמי בעתיד הלא רחוק כלואה בבית ומתגעגעת לעבודה. אתמול בכלל היה השיא - כשהייתי בהוסטל וחשבתי שאני עומדת להתגעגע. להוסטל! ואפילו לא התחשק לי ללכת הביתה.
המוטרדויות האלה מטרידות כשלעצמן. כשאני מגיעה למצב כזה אני מרגישה שאני חייבת לפרק את זה איכשהו, אבל זה לא מצליח לי לאחרונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
