מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 48 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2004
הנני כאן, כמו ציפורים תועות...
יום שלישי. הימים שלי נהיו כה מלאים.
הולכת לפגוש עוד רווקה (מספר שתיים כבר).
מרגש, מלחיץ. אבל לא נורא.
קשה להשתחרר בכתיבה.
לפעמים צריך לעצור. ולהתחיל מחדש.
וזה תמיד מתחיל מעצימת עיניים. עצמתי אותן והן צרבו לרגע ונמלאו דמעות.
ושוב.
מצאתי סוף סוף אותך, ויק. אמנם לא כתוב כלום, אבל מאוד יפה. תתחדשי.
רגל על רגל, כרגיל. בעבודה. אחר כך נוסעת. עניין שהפך ליום יום. מכאן לשם.
אני לא מצליחה. כל פעם חוסמת מחשבות. כמו הפופ-אפס של המחשב.
אז עכשיו, זהו, מה שיעלה וזהו!
מה שיעלה. יעלת סלעים. חי חי. קולה של לימור מסבירה איך להגיע, מהמעלית אתה פונה... אני משפשפת את העין הימנית. מפגש לבבי בחדר השני. עייפות מתפשטת, איפה היא נמצאת? אפילו לא יודעת. אולי בעיניים, קודם כל, כתמיד.
אני יושבת בצורה מעוקמת, השכמה הימנית שלי מעל השמאלית, כמו פיקאסו.
הלוואי שהייתי פיקאסו...הייתי מציירת יונים. כחולות ולבנות. עם עלי זית.
מטה את הראש אחורה ועוצמת את העיניים. הייתי יכולה לישון עכשיו. כבר מזמן טענתי שצריך להחזיק פה מיטה. זה אחרי שלא הצלחתי להיפרד מהמיטה הבוקר עד השעה עשר.
אני מחפשת, מחפשת. פעם ידעתי להיזרק. אנשים בחדר השני מזכירים שמות של איים תאילנדים. שביקרו בהם פעם ועכשיו הם מפחדים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
