אז מה היה לנו?
הרבה נסיעות, הרבה פקקים, אתמול היה יום עמוס אך טוב. אני פותחת קליניקה (מחדש) לייעוץ דרך קלפים ובכלל, והיתה לי על הבוקר אתמול פגישה מאוד טובה, עם מישהו שהיה לי ברור שהגיע שלא במקרה. היה טוב.
אחר כך נסעתי לתקן את המחשב שלי, ולשמחתי זה קרה מהר.
יש ימים כאלה שהכל מסתדר לך. למרות שאתמול נגמר בשתים עשרה בלילה באפיסת כוחות אחרי הרבה עמידה בפקקים, שעייפה אותי.
ועכשיו אני שוב בעבודה. פתחתי את היום באמירה לעצמי שלא נורא אם תחסר לי שעה או שתיים בעבודה. היום היום האחרון של החודש מבחינת עבודה וזה תמיד יום הדין... אז החלטתי לאפשר לעצמי לעבוד עד שעה סבירה ולחזור הביתה ולהיות עם הילדה. אמנם בן זוגי יקח אותה מהגן, אבל...
מצאתי את עצמי מתגעגעת אליה לפני כחצי שעה. יש משהו מאוד פיזי בגעגועים האלה - הריח שלה, והחיבוק שלה, והצחוק שלה, קרוב קרוב לפנים. בבוקר אין זמן לדברים האלה, וכשחוזרים מהגן הכל לחוץ מדי, ועייפים מדי. לפעמים קשה להתפנות ללצחוק ביחד. נורא קל להצחיק אותה. אבל צריך לנסות. משהו במטלות הפיזיות לפעמים לא מאפשר את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
