מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
פתאום חשבתי שחבל שאני לא אשת מחשבים כזו. הייתי סורקת את הציורים שלי לכאן. אבל הם גדולים ואני קטנה.
הגעתי הנה במקרה. רציתי לבדוק אם המקום הזה עדיין קיים. והוא חיכה לי, באיזה שהוא מקום זה כמעט שובר לב.
הבלוג הפך להיות עבר מאובק. וחשבתי מה יקרה אם הוא ייעלם. לא חבל? אמרתי לעצמי. כל מה שהשקעתי וכתבתי יכול להעלם, ואיכשהו בכל זאת כנראה שיש בי איזה צד שלא אכפת לו. זה לא בדיוק לא אכפת לו, זה יותר אולי אפילו בכוונה.
(אחרי הפסקה ארוכה)
שמתי לב לאחרונה שקשה לחזור לעבר. אני מבקרת בחיפה אחת לשבוע וזה כואב לי, כמעט פיזית. כמו להתחכך באיזה פצע פתוח עדיין. כשאני לא שם אני לא מרגישה את זה כמעט. וכשאני כאן ההרגשה דומה. מעניין, מעניין למה זה קורה. יותר קל לי לסגור וללכת (למרות שאני לא עושה את זה).
אני חושבת על העבר, על הבית שהיה לי בארלוזרוב. לפעמים.
מתגעגעת לכל מיני טיולים לצפון.
כשהייתי שם (בארלוזרוב) ידעתי שזה יהפוך להיות עבר ביום מן הימים. הרגשתי את זה ממש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
