מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2006
אתחיל במשפט הרגיל: מזמן לא הייתי כאן.
למרות שאני לא כותבת הרבה, התאזנתי מעט בכך שאני שמחה שהבלוג הזה קיים, ושיש אפשרות לכתוב בו פעם בכמה חודשים...
אין לי מושג מה לכתוב היום. הדף לבן מתמיד.
כבר לא התאמנתי בלהיזרק הרבה זמן.
יום שישי אצלנו בבית. נרות ושני מחשבים דלוקים ופעילים.
אני תקועה, בוהה מול המסך.
חלודה לגמרי.
מפחיד אותי פתאום להיזרק, כאילו לא עשיתי את זה מעולם.
מקווה ששדות בסדר ומרגיש טוב.
עשינו היום טיול בתל אביב. רגיל כזה. ראינו את בועז שרעבי שכבר כמעט אין לו קול. מוזר פתאום לראות מישהו מוכר שבעצם מעולם לא ראית אותו ממש.
אבן גבירול. מוזר לי איך העיר הזאת, הלא כל כך גדולה, כזו מרכזית.
החבר שלי מדבר ברקע בטלפון עם אמא שלו, מתבדח איתה.
אין לי שום דבר מעניין לספר. אפילו לא מבפנים. איך הייתי פעם מציצה פנימה והכל היה זורם.
יושבת מול המסך. כיסא נוח כחול עם גלגלים. על השולחן כל מיני חפצים. אני אמורה, כתמיד, לעבוד. חיי מחכים להמשך, לכך שאסיים סוף סוף את התיזה. אני זוכרת שכשהתחלתי אותה הייתי כאן וכתבתי... לא ייאמן שזה עוד לא נגמר. כבר איזה שלוש שנים או משהו. אני איטית ועצלנית למדיי, כותבת כל פעם קצת. מוצאת לעצמי חסימות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
