מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2004
 אוח, כל כך הייתי רוצה שהבלוג שלי יהיה
מעניין. אבל המוח שלי מלא בעובדות יבשות ומשעממות, וב"צריכים"
שבאמת החלקים היותר פיוטיים שלי נמצאים אי שם בשכבות תת קרקעיות.
אני חושבת שפעם הייתי הרבה יותר חיה. אני קצת חוששת לאני היצירתי שלי. האמת שאפשר לעשות את הניסוי הידוע של לא להפסיק לכתוב, זה תמיד מוציא כל מיני דברים לא נשלטים, וזה למעשה מה שאני עושה כרגע. להשתחרר, להשתחרר. פעם הייתי כותבת כל בוקר "דפי בוקר" לפי הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון. עמיר לב מתנגן כאן ברקע, ואיריס שיושבת לידי מתענגת עליו. הוא שר על תה מתוק וזה מזכיר לי גם את טיוליו של אהוד בנאי בעכו. עם הכנאפה המתוקה שלו. אני אוהבת כנאפה. אני לא בטוחה שאני אוהבת כל כך את עכו. לאחרונה דוקא נסעתי כל פעם לידה, כי שם באיזור נמצא אמיר איתו אני יוצאת עכשיו (והוא אפילו הופך להיות מפורסם). ויש לו גומה בלחי שמאל ושיער מאפיר. הוא גר בקיבוץ, אני לא אכתוב איזה למרות שאין ממש הרבה אפשרויות. לחץ, כמה לחץ. וכמה שאני מרגישה מתוסבכת עכשיו. אני יושבת כאן, במדור שלי, לובשת אחת מהחולצות האלה שנראות כמו חולצה קצרה על חולצה ארוכה, וכותבת, מי היה מאמין, עם מוסיקה דוקא לא רעה ברקע. הבוקר דוקא התחיל בטלפון מטריד של השותפה שלי שעוזבת שניסתה להלחיץ אותי. אני רוצה שהיא תעזוב כבר, וגם היא היתה רוצה לעזוב כבר, אבל אנחנו לא מוצאים אנשים מתאימים, לעזאזל, וזה ממש מדכא. לא הייתי רוצה להתפשר. ופתאום יש כאן מין מתיקות חמימה כזאת בגלל שהתחיל עוד שיר נורא יפה. ואני מרגישה שהרגע הזה מספיק לי.
זהו, אוהבת אתכם, תהיו אשר תהיו. שיהיה לכם יום עם קרני ערב זוהרות
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
