מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2004
עסוקמאודמידאשוב
לעצמי. אני שוב בעבודה, כמובן. איכשהו כשאני כותבת כאן הכל הופך לי למיובש כזה. אני חושבת שדוקא בגלל התחושה שאני צריכה להרשים מישהו. אז זהו, החלטתי שאני כותבת לעצמי. ומי שירצה שיגיב.
בזמן האחרון אני הרבה בנסיעות. גם בגלל הבחור, שגר די רחוק מהבית שלי. וגם בגלל שאני כותבת עבודות עם חברותיי שגרות גם הן די רחוק. אבל אני אוהבת לנסוע, כי זה נותן זמן לחשוב על כל הדברים בלי למהר. אני שומעת מוסיקה בדרך ונרגעת, כי כשאני מגיעה לאיזה שהוא מקום תמיד צריך לעשות משהו. וכשנמצאים באוטו צריך פשוט להגיע. יש בי איזה צורך לנדודים למרות אישיותי הביתית כל כך. מצחיק שאני כותבת על זה, אולי בגלל שהבוקר לקח לי שעה להגיע הביתה, ועוד מעט אסע באמת ליקנעם...לעוד יום מפרך של כתיבה. למרות זאת, אני נהנית מהכתיבה יחד עם אנשים אחרים. זה הרבה יותר קל מלעבוד לבד.
והבחור, לגביו אני לא ממש יודעת. אתמול דוקא היה ממש כיף.
עכשיו התקשרה עוד חברה בנוגע לעבודה אחרת. וכמובן, התיזה, התיזה. שאני כבר כל כך רוצה לראות את עצמי כותבת. בזמן האחרון הנושא שמלווה אותי הוא קצב החיים, שמצד אחד הוא איטי מדי (אין מספיק שעות ביממה כדי לעשות מה שאני רוצה לעשות) ומצד שני אני כל הזמן בריצות אחרי הזמן. בטאו של פו יש תיאור של אנשים כמוני, שהם כמו השפן מפו הדב. הוא קורא להם שם "עסוקמאודמידאשובים".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
