מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2006
יותר מדי תרגילי ידיים
אז מה באמת עובר עלי עכשיו?
פתאום התחשק לי להיות באמת אנונימית (ולא שאני לא), ובאמת להגיד מה עובר עלי עכשיו. אז למה אני מרגישה כאן חשופה?
בשבועות האחרונים כתבתי מעט יותר במחברת, ופחות כאן, את דפי הבוקר הידועים. אני חושבת שטעמתי שם את החופש המוחלט של יומן שלא מתכוונים לקרוא בו.
אבל בכל זאת, גם לכאן בהחלט התגעגעתי, ואני באה לביקורים קצרים. כבר חודשיים.
ימים כאלה קצת משונים. כל יום איזה אירוע בלתי צפוי אחר, צובע את החיים.
היום למשל, התלוויתי לחברי לקניית הפלאפון הראשון שלו (!) ומצאתי את עצמי משדרגת את הפלאפון ללא כל כוונה. הדבר המשמח בכל העניין שזכיתי באייפוד נאנו, שלא הייתי כלל מודעת לצורך בו שנייה לפני כן. ובכל זאת זה משמח. כל עניין השדרוג היה מלווה במוטרדות קלה, אבל היא עברה.
אחר כך הלכתי לספר את החתולה. מבצע בפני עצמו. לקחתי אותה לוטרינר והוא עשה לה שם גז, לשמחתי הרבה. בחדר ההמתנה פגשתי בחור עם כלבה צעירה, שהחל לשוחח איתי - בהתחלה דיברנו על החיות ואחר כך סיפרתי לו קצת על מקום העבודה שלי. הוא מאוד התלהב כשאמרתי שאני עובדת עם חולי נפש. הוא עצמו עורך דין, כשהתעניינתי (מתוך נימוס) אמר זאת די בגאווה. השיחה כולה היתה אפופה בניחוח קל של "אילו לא היה לי מישהו אולי הייתי מתחילה איתו" והאמת שדי שמחתי להיות תפוסה וקלילה, ולא לחשוב על זה. הוא רצה שאערוך לו ביקור בהוסטל כדי לראות חולי נפש. אמרתי שזה מקום המגורים שלהם ולא נראה לי שסקרנות זו סיבה מספיק טובה לביקור.
אחרי שהלכתי חשבתי שבטח ככה הוא ניסה להתחיל איתי. אולי.
אחר כך הלכתי להתעמל, ואיזה מדריך כנראה הומו עשה לנו יותר מדי תרגילי ידיים. הוא כל הזמן אמר "דברו איתי, דברו איתי" למתעמלות שבאופן קונסיסטנטי התעלמו מכך ולא דיברו איתו. בסופו של דבר, מתוך רצון לרצות אותו, אמרתי "יותר מדי תרגילי ידיים".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
