מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2004
 לפעמים אני משתגעת - פח זבל כתיבתי
ועכשיו זה זמן כזה. יש לי התקפי בדידות שגורמים לי להתקשר לכל מיני אקסים שלי- קשה לי לשלוט בעצמי. אני מפסיקה לתפקד, מתחילה לרחם על עצמי,ובעיקר עושה דברים שרק מחריפים את העניין. למזלי התקשרתי קודם לאקס שלי שגר בניו יורק והוא לא ענה לי. לא היה לי אפילו תירוץ הולם - התכוונתי לומר לו שהיו לי כל מיני תחושות שאני חייבת להתקשר אליו וגם שאסור לי להתקשר ושלא ידעתי מה לעשות. נדמה לי שגם בפעם הקודמת שזה קרה לי התקשרתי אליו וזה לא נגמר טוב. התחלתי לחשוב הפעם שאני צריכה מין "מאמן" כזה כמו שיש למכורים שאליו אני אתקשר כשזה יקרה לי. או אולי פשוט בלוג שאני אמזוג את כל הטירוף הזה לתוכו. בהחלט עדיף שקבוצה לא ידועה של אנשים זרים תספוק את זה מאשר הוא - גם ככה הוא לא אהב את זה בכלל בפעם האחרונה.
והאמת - קשה לי אפילו לתאר מה קורה לי בדיוק, אני רק יודעת שאני נתקפת דחף להתקשר שהוא בהחלט לא במקום - ובסופו של דבר עושה את זה. אני שונאת את התקפי הבדידות האלה - זה תמיד קורה כשאני לא יוצאת עם אף אחד, ואני פשוט משתגעת פתאום. במקום לעשות את כל הדברים שאני בהחלט בלחץ לעשותם. והקטע הוא שניסיתי להתקשר לחברות למינהן - זה פשוט דוחה את הקץ. כלומר, אני אחכה בסבלנות שהשיחה תיגמר ואתקשר אחר כך.
וזהו. אני עכשיו במיטה שלי, מכוסה בפוך ומחכה שזה יחלוף. כמו מין עננה שחורה. ואני בלחץ, וכבר נמאס לי מזה
נדמה לי שזה הטירוף העיקרי שאני לוקה בו בימים אלו. כלומר, פעם הייתי הרבה יותר לא יציבה (או למען האמת הרבה פחות יציבה) והיו לי התקפי בכי ופשוט שום דבר לא היה מאוזן אצלי. היום זה כבר לא ככה. רק זה.
כמו לפגוש את עצמך באמצע האוקיינוס, בלילה. חושך, ובבואתך משתקפת במים ואין שום קול, דממת אימים שכזו.
למחרת - תמיד שמים בהירים ועננים לבנים ותמימים.
נתקפתי פרנויה. כמו תחושה של משהו רע שעומד לקרות (טפו,טפו, טפו). לא יודעת, לא יודעת איך להפיג את זה, ובעיקר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כבר לילה. לשמחתי שותפתי נמצאת בבית, אפילו בחברת מישהו. וסתם. אלפי מטלות רובצות לי על הראש. אני חושבת לעשות אולי מדיטציה, לאוורר קצת את המח. אני מרגישה כל כך פתטית בזמנים כאלה.
קצת הוקל לי, נדמה לי. הכתיבה הזאת מנקה קצת. ואני כמעט אפילו חושבת לעשות עם עצמי משהו אפקטיבי אולי...אולי אחרי מנוחה קצרה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
