מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2004
 שלום לכולם אני מרגישה חגיגית הלילה. החלטתי למגר את הסבל, העצב וכל שאר מריעין בישין שכאלה, הדלקתי נר כתום עבור חברתי י' (מצב החשבון שלה ממש לא טוב) ושמתי את מוסיקת הלילה האהובה עלי (אחת מהן) - להקת night arc. רק עכשיו שמתי לב שבעצם גם השם מתאים. והחלטתי פתאום להכניס אתכם יותר לחיי. כלומר, אולי לא הצגה פורמלית ממש, אבל אולי לא אתייחס למקום הזה לגמרי כיומן אישי. כי בכל זאת, הוא לא. אז מה כן אומר? חשבתי שאולי עם הזמן אספר לכם סיפורים קטנים. שמתי לב שכשגדלים מצטברים סיפורים. והם מתהדקים עם הזמן, מקבלים פנים וצורה ושם. והתחלה וסוף ונשמטים מהם פרטים, והם הופכים לפנינים מינימליסטיות, מושלמות. ואת הסיפורים החביבים עלי אני מספרת לעצמי אינספור פעמים, מתרפקת עליהם כמו שילד מתרפק על אותו סיפור לפני השינה שחוזר על עצמו שוב ושוב. משהו בחזרתיות הזאת עושה משהו. אולי מזכיר, אבל בעיקר משכיח ומטשטש את הפרטים הפחות אהובים במיתוסים הפרטיים שלנו. ואני לא יודעת ממה להתחיל...כי יש כל כך הרבה כמובן. אולי הפעם לא אספר לכם סיפור. אולי רק אעתיק לכאן שיר שהעתיקו עבורי כמה חברות ליום הולדתי האחרון:
קצב חיים כזה / יהודה עמיחי
אני מסתכל בעץ הלימון ששתלתי אותו לפני שנה. קצב אחר ואיטי היה דרוש לי כדי לראות את צמיחת ענפיו ואת העלים הנפתחים אני רוצה קצב חיים כזה. לא כמו קריאת עיתון, אלא כלימוד קריאה של ילד או כפענוח שקט של כתב על מצבה עתיקה. ומה שעושה ספר תורה במשך שנה שלמה שמתגלגל מבראשית עד מות משה אני עושה יום יום בחיפזון או בלילות ללא שינה מצד לצד. ככל שאתה חי יותר הולכים ומתרבים המפרשים את מעשיך, כמו עובד טלפון שבפתח העגול מעליו עומדים נותני העצות וצועקי ההוראות אך הוא עצמו לבדו במעמקיו.
זה מעניין. אני מרגישה עכשיו בבית פה. לקח לי קצת זמן. מה שקרה לי לפני שניגשתי היום לכתוב הוא שניסיתי להזכיר לעצמי מי אני. מה חשוב לי. איפה האור שלי. נעים, נעים לזרום עם מילותיו של עמיחי - להתלוות אליו לרגע, כמו אל מישהו שיודע.
| |
|