מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
 on the road
טוב, די להתלבט. אם לכתוב או לא לכתוב, כלומר.
עד כה החופש הזה היה פשוט מדהים, אני אפילו מצליחה בין לבין לכתוב את הצעת התיזה הידועה שלי. ובעיקר, לנוח, לטייל ולהינות.
לפני כמה ימים נסעתי עם חברתי היקרה שנמצאת בחופשת מולדת (מלוס אנג'לס) לתל אביב. נסענו לערב של "במה חדשה" שכן חברתי היא משוררת דגולה (באמת) והיא הלכה לקרוא שם כמה משיריה. (הייתי מחברת לכאן לינק, אבל אין לי כרגע. אז מבטיחה להוסיף בהמשך).
היה נחמד, קצת מאכזב, ובעיקר כי החברה שלי, שעבורי היא באמת אחת ויחידה, קצת נבלעה שם בקהל הלא מי יודע מה מבריק.
אבל בדרך חזרה דיברנו לנו כמו פעם במכונית והדרך מתל אביב לחיפה עפה לי.
שמענו את ואן מוריסון (אני תמיד חייבת הרי לעדכן אתכם איזו מוזיקה אתם אמורים לדמיין ברקע). וזה הזכיר לי כל מיני נשכחות.
מצחיק, כשאני מסתכלת על הבלוג שלי פתאום אני שמה לב כמה ששירה תופסת מקום בחיים שלי - יש אזכור לשירה כמעט בכל פוסט. ואפילו לא הייתי מודעת לזה ממש.
זהו, וחוץ מזה אני יכולה להגיד שאני הכי אוהבת להיות בדרך לאיזה שהוא מקום, באוטו. בעיקר אם צריך לנסוע הרבה. גם כי יש זמן לחשוב ולשמוע מוזיקה, וגם כי בדרך אתה עדיין מצפה למה שהולך להיות. ואתה מרגיש חי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
