מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 48 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
דיווחים מהשטח + אלתרמן
אז...כן. הגיע הרגע שבו אני ממסמרת את עצמי למחשב, או יותר מדוייק לכיסא שלידו, ולא זזה. התפתיתי קודם ללכת לשיעור פילאטיס, שכן שרירי הבטן שלי באמת חשובים לי, ואז הבנתי שזה לא עומד לקרות. האמת שגם ככה די קשה לצאת מהבית ופתאום גם נהיה קר והכל (מאיפה זה הגיע לעזאזל?).
זהו...אז אני מתעסקת רבות בעניינן של רווקות, רווקות בישראל, כמוני...
ולא כל כך ישנה בלילות. אתמול לא נרדמתי וכתבתי כמה וכמה פוסטים בראש, חלקם אמיצים יותר וחלקם פחות. על האמיצים החלטתי לוותר...בינתיים.
אז עכשיו אני בהפוגה.
מזמן לא הבאתי לכם שיר וחשבתי לא מעט על אלתרמן, שהוא פחות או יותר התנ"ך...אז הנה:
פגישה לאין קץ
כי סערת עלי, לנצח אנגנך.
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אליך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד! עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הניסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותיך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת - הא לך!
עד קצוי העצב, עד עינות הליל,
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב, שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעיפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר,
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת,
ואני
אקוד לה
וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע-ראש לקטוף
את חיוכנו זה, מבין המרכבות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
