מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
 יש לי יחסים מורכבים עם השיער שלי
יש לי יחסים מורכבים עם השיער שלי.
כשהייתי קטנה, הוא היה בשיא אונו, וניסה לכבוש את העולם.
כשהייתי הולכת על המדרכה, אנשים שהלכו מולי היו צריכים לעבור לצד השני, כי לא היה מקום.
וכדי שאוכל ללכת לבית הספר, היה צריך לקלוע אותו בצמה הדוקה, ובהזדמנויות חגיגיות - שתיים.
רק אמא שלי יכלה לקלוע את הצמות. אם עשיתי טעות ופתחתי אותן - לא יכולתי לתפקד בבית הספר והייתי צריכה לחכות עד לשעה החמישית.
נשים אחרות ניסו לקלוע את הצמה מחדש - אך ללא הועיל. הן לא ידעו איך לאלף אותו.
אחר כך הגיעה התקופה שניסיתי לאלף אותו בצורות אחרות. לנסות להחליק אותו, לייבש אותו, לקצר אותו...דבר לא הועיל. והיחסים שלי איתו הלכו והסתבכו. בשלב הזה היה מאבק בינינו, וידו היתה על העליונה.
כשהגעתי לכיתה י"ב, קיצצתי אותו. הוא נשאר מקוצץ שנים, עד אחרי הצבא. לא היה לי אומץ לתת לו לגדול. וככה, מקוצץ, אפשר היה איכשהו להסתדר איתו.
אחר כך איפשרתי לו לגדול והתחלנו להתיידד. הוא לימד אותי איך להסתדר איתו. אבל בעצם, זו היתה מין פשרה בינינו, כי הוא רצה לגדול ולהתפרע, ואני רציתי להרגיש שאני שולטת בו.
והיום, אחרי שנים, הוא כבר כנוע...ואני מתגעגעת אליו, לאישיות שהיתה לו פעם. לפעמים, אם אני ממש נותנת לו, הוא נזכר בעצמו...אבל נראה לי שהוא עצוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
