 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
זיקוקים מהשנה שעברה
סיפור ליום העצמאות. מיום העצמאות הרומנטי ביותר שהיה לי, לפני שנה.
לפני שנה גרתי עם שני שותפים לדירה, נקרא להם רועי ואיילת.
בהתחלה בהתחלה, כשרועי הצטרף אלינו, הוא נורא מצא חן בעינינו. והלכנו ככה בשלישיה לכל מקום...אבל בסך הכל נראה היה שרועי ואיילת יותר הסתדרו ביניהם, היו מין סחבקים כאלה, ואני הייתי טיפה בחוץ. היתה אפילו תקופה שרועי ואני מאוד לא הסתדרנו, הוא ממש עיצבן אותי אז.
ואז רועי ואיילת רבו. ריב רציני על אידאולוגיות חשובות, ויחסיהם הפכו לקורקטיים. כלומר, הם פחות או יותר הפסיקו לדבר.
היתה תקופה כזו שהתחלנו יותר ויותר לדבר ולבלות יחד, ורועי אמר יום אחד "למה בעצם אין לך חבר? את יפה, חכמה, מושכת..." ואני שאלתי אותו "ולמה לך אין חברה?" הוא אמר: "אני זה משהו אחר. כי אני לא רוצה." עניתי "ואולי גם אני לא רוצה?" והוא אמר "אולי את רוצה יותר מדי".
בפסח שנה שעברה, יצאתי עם איזה בחור מהאינטרנט, וזה הפך לסקס יותר מכל דבר אחר. רועי איכשהו עקב אחרי כל העניין, די בסקרנות. והיתה לי תחושה שמשהו קורה.
יום שבת אחד הוא הציע לי שניסע לטייל על האופנוע שלו (אתם רואים, יש גם אופנועים טובים...). נסענו קצת צפונה. עליתי על האופנוע ולא כל כך ידעתי מה לעשות. אף פעם לא הייתי קרובה אליו כל כך. זה היה רועי. שמתי על מותניו ידיים בהססנות. הוא אמר לי "את יכולה גם לחבק" וליטף את הברך שלי בחופזה.
אותו יום היה יום קצת הרפתקני...נסענו לאיזה חור והאופנוע סירב שם להתניע, ואז דחפנו אותו במעלה גבעה כשעזים ותרנגולות ברקע, ממש כמו מתוך סרט של קוסטריצה...בקצה העליה האופנוע התניע פתאום (אחרי כישוף קטן שעשיתי בלב...) ונסענו. הנסיעה באופנוע יחד היתה לגיטימציה למגע, וזה היה ממכר.
אחרי כמה ימים הוא הודה ש"הוא נמשך אלי באופן מטאפיזי" אבל שהוא "לא שלם". עדיין לא קרה בינינו דבר מעבר לאופנוע.
ואז הגיע יום העצמאות. יום לפני כן, בערב יום הזכרון, עשינו טיול רגלי בשכונה וניהלנו שיחה "קשה" לגבי אי הבהירות שלו כלפיי. היה נראה כאילו זהו זה, נגמר.
אבל לא.
למחרת, הוא הציע לי פתאום לנסוע איתו לחברים, לטייל. על האופנוע כמובן.
כמובן ששמחתי.
נסענו, ובדרך הוא פנה פתאום לאיזה שדה צדדי והתחיל לעשות לי סללומים בו. יש איזה קטע עם גברים ומה שהם חושבים שרומנטי...
בכל אופן, אחרי כמה סללומים רומנטים שכאלה שגרמו לנשמתי לפרוח, נסענו לחברים - זוג עם תינוקת מתוקה, ונסענו לטייל בבית לחם הגלילית, מקום מקסים.
הטיול איתם היה קצת מתיש כי הם היו נורא שנונים כל הזמן והייתי צריכה להוכיח את שנינותי בחזרה. חזרנו להורים שלהם ואכלנו, והיה כזה משפחתי ונחמד.
אחר כך רועי ואני נסענו חזרה לחיפה, על האופנוע כמובן, כשבדרך מתחילים זיקוקים מכל כיוון. אני לא יכולה לתאר את התחושה...הרגשתי כמו בסרט. שנינו חבוקים על האופנוע, הרוח בשיער, ואנחנו נוסעים לעבר זיקוקים.
שאלתי אותו לאן נוסעים, והוא אמר שלים.
נסענו לים, כשהוא עובר את כל החופים המאויישים, עוד חוף ועוד, עד שהגיע למקום נטוש לגמרי. תהיתי לעצמי מה הוא מתכנן לעזאזל...מקומות כאלה די מפחידים אותי (ושוב, הדברים ה"רומנטים" האלה).
החנינו את האופנוע. החוף היה חשוך לגמרי. הקמנו שם איזו ערימת אבנים כדי לאתר את האופנוע, טריק ערבי שרועי לימד אותי. ואז פשוט התיישבנו. לא דיברנו. לא נגענו אחד בשני. כל רכב שעבר גרם לי לרצות לברוח (אני פחדנית גדולה). בסוף הוא נתן לי יד ופשוט חזרנו לאופנוע. הייתי בשוק מזה שלא קרה כלום. והוא אמר "ועכשיו ניסע לעבר השקיעה..." ואני אמרתי "לעבר הזריחה, אולי..." שכן כבר היה מאוחר בלילה.
חזרנו הביתה (מצחיק שגרנו באותו בית).
אני מתגעגעת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
