מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
הסיפור על רועי (חלק ב')
חשבתי אחר כך שכנראה לא סתם בחרתי לו את השם רועי: הוא תמיד רצה להיות רועה צאן (ואפילו תקופה מסויימת היה), היה גם שוליית צורף, חקלאי ועוד כל מיני דברים משונים. בסוף, יצא ממנו כמובן תוכניתן.
בכל אופן, רציתם לדעת מה קרה אחר כך. (אחרי הזיקוקים)
דיברנו על זה שרצוי שלא יקרה בינינו כלום עד שהוא יעבור דירה, בגלל הבעייתיות שאנחנו חיים באותו בית וכו'. כן, בטח. ממש לא קרה כלום. המתח היה בלתי נסבל, והיו לנו כמה פגישות בחדר שלי, בחדר שלו, באמבטיה, במרפסת...
אחרי כל "פגישה" שכזו - התחרטנו והתרחקנו שלושה ימים בול, וחוזר חלילה.
לילה אחד שכבתי במיטה שלי. הוא כבר הלך לישון בחדרו. קראתי לו בלב חזק חזק ופתאום הוא בא ואמר שקראתי לו. זה היה קטע מטורף. כמו כל אותה תקופה.
בשלב מסויים החלטנו שאי אפשר להמשיך ככה והחלטנו להפסיק.
אני נפגשתי עם ש' (ראה סיפור) והוא יצא עם מישהי לא ידועה. זה היה קשה, אבל העדפתי גם לא לדעת מי זו.
עזרתי לו לסחוב את העציצים שלו לבית החדש.
קבענו שניסע לאיקאה ביחד.
נסענו לאיקאה. חוויה מעניינת ללא ספק. הוא בחן שם כל חפץ וחפץ, כל פריט ופריט. אני איבדתי במהירות את הסבלנות וקבענו להיפגש בקופות.
כשנפגשנו בקופות, הוא החליט לא לקנות כלום. הוא לא יכול היה לעמוד בזה. זה היה יותר מדי בשבילו. אני קניתי כמה דברים קטנים.
ואז אמרתי לו את המשפט: "אתה יודע, זה די אימפוטנטי מצדך לא לקנות כלום אחרי שהגענו עד לכאן", כשתוך כדי אמירת המשפט אני כבר מתחרטת על זה. הוא נראה מוכה בהלם, ואז אמר: "מה שאמרת כרגע היה ממש גועלי ובוטה, גם הדרך שאמרת את זה".
בדרך לאוטו הספקתי כבר להתנצל. כשהתיישבנו באוטו הוא החליט לספר לי עם מי הוא יצא. "לא רציתי להגיד לך את זה כדי לא לפגוע בך, אבל עכשיו אני מרגיש צורך לספר לך. זו היתה טלי (השותפה החדשה שבאה במקומו)"
כן כן. מיותר לציין שלבי באותו רגע הפסיק לפעום וגם לא היה בטוח שימשיך.
אני לא אכנס לשיחה שהיתה לנו בדרך חזרה, היא היתה קשה והשורה התחתונה שהוא לא יכול היה להגיד שהוא רוצה להיות איתי.
כשהגענו לחיפה הייתי מותשת מרוב כעס ועצב. והחלטתי לא לדבר איתו יותר. גם לא ידעתי איך אוכל עכשיו לדבר עם טלי, השותפה החדשה שלי.
מצב גרוע, בקיצור.
ומה שהיה לפסיכולוג שלי להגיד על זה: טוב, הוא הגיע עד עתלית בלי לעשות כלום, אז למה שתהיה לו בעיה לנסוע גם עד איקאה ולא לקנות כלום? זה על אותו כביש...
המשך יבוא...
"ראה סיפורהשותפה החדשה שבאה במקומו
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
