מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
קצת מציאות
אני מתקשה להיפרד מאירן ז'אקוב, אבל צריך להתחיל את החודש.
חשבתי לכתוב משהו היום על מציאות ופנטזיה, מציאות ומציאות חליפית.
לי יש התמכרות לתחליפי-חיים. ספרים וסרטים עוד ניחא, כי הם לא מרמים אותך. הם אומרים לך, בוא, תישען כאן לרגע, תיכנס לכאן, שכח מעצמך.
אבל יש מקומות שאומרים לך: בוא בוא, יש לי משהו דלוקס בשבילך, תוכל כאן גם לשכוח מעצמך ובכלל - כאן החיים האמיתיים. כאן החיים המושלמים. כאן לא תצטרך לשלם מחירים.
יש חידה, שפעם למדתי עליה בקורס אקסיסטנציאליזם (וקולנוע). פגשתי אותה לא מזמן בסרט "ונילה סקיי". זאת לא בדיוק חידה, זו יותר הצעה. ההצעה היא כזו: אם תוכל להיכנס לבועה, בה תחיה חיים מושלמים, תוכל לעצב את חייך, ולא תדע שאלה לא החיים האמיתיים שלך, תהיה בטוח שאתה חי, האם תבחר בבועה הזאת על פני חייך שלך?
רוב האנשים, אומרת החידה / הצעה, לא יבחרו בבועה. כי באדם יש משיכה טבעית ועמוקה לאמת.
ואני גם. בוודאי שאעדיף את המציאות.
אלא שלא בדיוק.
מצאתי את עצמי שקועה בשבועות האחרונים בפנטזיות עד צוואר, לא מעט "בזכות" המקום הזה. זה ממכר, זה מרגיע, זה מתוק.
ועכשיו, די. הגיע הזמן לקצת מציאות. אני לא עוזבת. אני רק אומרת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
