מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
רווקות יקרות שלי נזכרתי שבעצם הבטחתי פוסט על התיזה שלי, ולמרות שאני לא ממש "בעניין" כרגע אנסה לכתוב אותו. אז, הכותרת כאמור היא "היבטים פסיכולוגים של נראטיב ה"אחרוּת" בקרב רווקות בישראל". קודם כל, זה מחקר איכותני ולא כמותני, כלומר זה מחקר שלא משתמש בסטטיסטיקה אלא בניתוחי תוכן של ראיונות. מחקר איכותני לא מנסה לאשש השערות כמו הכמותני, אלא הוא מתפקד יותר כ"מחקר גישוש" - בודק קרקע שעדיין לא נבדקה ומחפש מה יש שם. אז הטענה הראשונית שלי היא שרווקות הן קרקע כזו - כלומר, זו אוכלוסיה שכמעט ולא נחקרה. למה היא לא נחקרה? כי היא נמצאת בשולי החברה. נשים רווקות שייכות לשתי קבוצות שוליים - קבוצת הנשים - וכאן נשענתי בעיקר על סימון דה בובואר שטבעה את המושג "אחר" לגבי נשים (מומלץ ביותר ומאוד מעניין הספר שלה "המין השני") ולקבוצת הרווקים. הן כמו "האחר שבתוך האחר" בגלל שהן לא רק נשים, הן גם נשים שכביכול לא מממשות את הנשיות שלהן. המטרה שלי היא לחקור את החוויה של הנשים האלה - כשהאוכלוסיה שלי היא רווקות ישראליות (תיכף אפרט למה) מעל גיל 30 או 35 (עוד לא החלטתי - כנראה שזה יהיה 35 כדי שחווית האחרות תהיה חזקה כבר). ממחקרים שנערכו בחו"ל בנושא עלה שרווקות מסתובבות לרוב עם תחושה ש"משהו דפוק אצלן" אם הן לא "הצליחו" להתחתן. הטענה שלי היא שבישראל המצב חמור אף יותר בחוויה של הנשים האלה, מכיוון שישראל היא חברה משפחתית יותר מכל מיני בחינות שלא אכנס אליהן כאן. מה שמדהים בישראל הוא שהשאלה כאן אינה אם להתחתן אלא מתי, ולא אם רוצים ילדים אלא כמה. ברור שבחברה כזו רווקה מעל גיל מסויים נתפסת כ"אחרת", בין אם היא בחרה בזה ובין אם לא. יש לכך מחירים חברתיים מאוד גבוהים. היתה לי שיחה בנושא עם חברה טובה שלי שהיא בערך בגילי. שתינו נדהמנו מהמנגנון הפנימי והחיצוני שמופעל על רווקות בגילאים אלה - מתחיל להיות איזה לחץ להתחתן, ואיזו תחושה של איום סביב גיל ה-30 (פן חס וחלילה תהפכי לרווקה זקנה ו"תתקעי על המדף") גם אצל נשים ליברליות להפליא.
| |
|