מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
ליהוג
בא לי להיזרק.
זה תמיד מפחיד קצת אחרי שמחליטים.
מאיפה, מאיפה המלים האלה יצאו? ומה יצא משם בכלל?
אבל לא אכפת לי. מדי פעם צריך שיהיו כאלה.
אני עוצמת את העיניים. שלום חנוך שר ברקע את אלה, אלה
הוא בדיוק התחיל.
פתאום, אני עוצרת. מרגישה עייפות בגוף וכאב בגב.
כבר כמה ימים שהוא מלווה אותי, זה מעודף שינה אני יודעת.
אבל היו שלושה ימים טובים, של הינמסות בתוך הכלום
החלטתי שאני חולה ונעלמת מהעולם
למרות שבאמת הייתי חולה
טוב, כל זה לא באמת מעניין. אני מקלידה בעיניים עצומות, איזה כיף.
והעייפות הזו פתאום...
אז מה, באמת אין שם כלום, בפנים?
מלווה עדיין את פנחס שדה בעליית הגג שלו, בעליבות של הגשם
עם החברים שלו, הציירים התמהוניים.
החלטתי שאני אמשיך. עד שאמצא זהב. כמו באר נפט שתפרוץ פתאום.
ואולי לא, אולי היום זו קרקע חרבה.
מכל מקום עלי לנסות.
אדם בלילה בעיר זרה. מיתרי הגיטרה זזים כמעט אני יכולה לראות אותם
אני לבושה בגופיה תכלת ובמכנסיים שחורים. יושבת כאן מול המסך
פתאום יכולתי לראות את עצמי מהצד, כמו מין טירוף,
דיבוק זו המילה
לפני שבוע הייתי בנווה צדק.
הדלת של המרפסת נפתחת ואוויר קריר נושב ממנה. איפה החתולה שלי? כן, היא בחוץ, מנסה לצוד דברים. חתולים תמיד כל כך עסוקים. הם אף פעם לא עסוקים במי שהם.
טוב, אי אפשר ככה. אני לא משתחררת. נראה לי שכקונטרה צריך פה את יואל הופמן. הבעיה היא שאת הופמן צריך לקרא בספרים שלמים
או, במשפט הזה היה משהו. אבל הוא חומק.
שוב, מנסה מנסה
אולי אין לי את זה היום?
אחר כך אמחוק את כל משפטי הספק
הירקרקים.
החדר שלי. אני שוהה בו כל כך הרבה.
כבר לא הייתי בחוץ שלושה ימים, פלא שאני משתגעת? אני לא משתגעת.
החלטתי להמשיך עוד ועוד. אתם תסלחו לי. אני אדמיין שאתם לא כאן.
פנטוף ואני מסתכלות אחת על השניה. רק אלוהים יודע מה יש בינינו.
ועכשיו, נגד הרוח.
אוף, כאב הגב הארור...
טוב, כאילו התחלתי עכשיו. לא לעצור, לא לעצור, מה שיצא וזהו ועכשיו כבר אין לי ברירה אלא להיזרק ומה שיש שם בפנים עומד לצאת אני לומדת בכל פעם ארבעים וחמש דקות וכל הזבל הזה ואני אמחק את זה אחר כך ואעשה צנזורה צנזורה זאת מילה נורא מעניין כשחושבים על זה
כדי ליצור צריך ליצור. לא צריך לחשוב.
והיום דוקא היו לי רגעים שבהם ראיתי את עצמי אוחזת במכחול ואפילו די נהנית מזה
אולי זה עוד יקרה בקרוב כשאכריח את עצמי כמו שאני מכריחה עכשיו ודוקא היה לי רעיון לפוסט חביב ותרבותי, לא ידעתי שזה עומד לקרות (על ה'זה' היתה אמורה להיות הדגשה)
והשכנים החדשים הם ממש צופים לי לתוך הארון
האשה היא בלונדינית וגדולת גוף. הגבר...לא יודעת. ויש להם ילד (לפחות אחד) וחתול. גם.
והמדריך החביב ההוא מנווה צדק קראו לו צפריר והוא דיקלם בחינניות שירים של אלתרמן וסיפר לנו על מנצ'לך שאלה מין תפסים כאלה בצורת אנשים שתופסים את החלונות וכך אפשר לדעת אם יש בפנים מאהב
ומה עוד יש לי לספר ממקומי הדל כאן בחיפה קראתי עליה היום הרבה בבלוג של מישהו שקצת סובל מזה שהוא כאן
יש לי במרפסת כמה צדפים ויש לי כל מיני צמחים כמו יסמין ולואיזה ונענע ושיבא...
וזהו, נדמה לי שנכנעתי קצת
ללילה הזה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
