טוב, הגיע הזמן לשבור את שתיקתי הממושכת (היא לא כל כך ממושכת, אבל ככה אני מרגישה).
היום קיבלתי אימייל משי.
תזכורת מי זה שי
האמת שזו לא תזכורת ממש טובה, ומי שיש לו כח לקרוא יכול לקרוא גם את זה .
בכל אופן, הוא כאן בארץ, והוא רוצה לדבר.
זה האימייל שהוא כתב לי:
What else could be said after so many dificulties and
"mahamoorot." I am in Israel, live with my sister .
E mail me if you are interested
Shai
(זה כתוב באנגלית כי בעברית קיבלתי ג'יבריש)
מפתה, הא?
עניתי לו שלא הצלחתי להבין אם הוא רוצה לדבר או לא. הוא ענה שכן.
וישר מצאתי את עצמי בתוך המערבולות הרגילות.
פתאום קלטתי שבעצם אני יוצאת עכשיו עם מישהו, ועומדת להיות פה דילמה. כי אני רואה את עצמי נסחפת לתוך העניין הזה צ'יק צ'ק. והעניין הוא, שאותו מישהו שאני יוצאת איתו, הוא באמת באמת "בעדי", איש מקסים ועדין, וחכם, אלא שאני אמביוולנטית כלפיו כל הזמן, ולמעשה די בפאניקה מזה שעוד עלול לצאת מזה קשר אמיתי. במלים פשוטות, אם נוריד לרגע את הניתוח הפסיכולוגי, אני לא מתלהבת ממנו, למרות שאני "אמורה". זה לא פייר כלפיו, ובקיצור אני לא יודעת מה לעשות.
מה שהכי מטריף אותי שאני יודעת מראש, שכמו בנסיונות הקודמים, גם הפעם זה לא יצליח עם שי. התקשורת בינינו לא זורמת בלשון המעטה. אנחנו מקיימים שיחות של שעות רק כדי להבהיר למה התכוונו, וכדי לצאת מהפלונטרים של עצמנו ומאלפי המלכודות הקטנטנות. היום אני כבר מסוגלת לזהות את התוקפנות שלו, ואת זה שאני הולכת על ביצים ומשתדלת מאוד מאוד, והוא עדיין מאוכזב ממני ולא רוצה אותי כמו שאני. ועדיין - אני נמשכת לשם אוטומטית. אני תוהה מתי יימאס לי. ואגב - אני בטוחה שהוא מרגיש אותו דבר - כפי שמשתקף באימייל שלו. יש שם ייאוש, באימייל הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
