 כינוי:
בת: 48 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
איך להתמודד עם העולם
עברתי פעם השתלמות מעניינת בגישה של מולי להד לטיפול.
הגישה מדברת על זה שיש 6 אופנויות דרכן אנשים מתמודדים עם קשיים, ואפשר לזהות את האופנויות האלה ובעזרתן לטפל.
האופנוית הן:
גוף, שכל, רגש, אמונה, דמיון, חברה ו...עוד אחד שאני כרגע לא זוכרת (מעניין למה?!). בעצם יש רק 6, אבל נדמה לי שהיה אמור להיות עוד אחד...
אדם שמתמודד עם קשיים דרך הגוף, ישתמש בדרכים גופניות - אכילה, שינה, התעמלות וכו' - כדי להתמודד.
אדם שמשתמש באופנות השכל, ינסה להשיג מידע ולהבין את הבעיה כדי לפתור אותה.
אדם שמשתמש ברגש, יגיב באופן רגשי וכך יתמודד עם הקושי.
אדם שמשתמש באמונה, ישען על אמונה באלוהים, בגורל, או על תפיסה דתית/מיסטית כלשהי שתעזור לו.
מי שמשתמש באופנות הדמיון, ייעזר בעולם הדמיון וביצירתיות כדי להתגבר על הבעיה.
מי שמשתמש בחברה, יחפש תמיכה וקשר עם אנשים אחרים.
(אני אוסיף את האופנות הנוספת, אם אכן יש כזו, בהמשך).
כעיקרון רצוי שלכל אדם יהיו כמה אופנויות התמודדות לרשותו, כדי שאם אחת מהן מתגלה כלא יעילה, יהיו לו אפשרויות אחרות. מי שיש לו רפרטואר אופנויות צר, עלול להיות מועד למשבר.
מה שמאוד מצא חן בעיני בכל העניין היה זה שקל למדיי לאבחן אנשים על פי צורת הדיבור שלהם. ואז הרעיון הוא לענות להם בשפתם (בתור התחלה).
למשל, אדם שמשתמש בעיקר באופנות שכלית ישתמש במלים כמו "לבדוק, להבין, לאסוף מידע, לחשב, למצוא נתונים" וכו'.
בהשתלמות ההיא בה הייתי, עשינו תרגיל וסיפרנו את הסיפור "סינדרלה" בשש השפות השונות. זה היה מאוד מצחיק. ראשונה התחילה הגוף (אני קיבלתי להיות הגוף): "כל היום התפלשתי באפר, ממש נהייתה לי פריחה מזה. האחיות שלי היו כל כך שמנות ומגושמות, שכל פעם שהן עברו דרך הדלת היא חרקה"...
אחר כך המשיכה ה"שכל": "כן. אז זה באמת מאוד מובן לי, היחס שקיבלתי במשפחה, זה די הגיוני בהתחשב במצב שבו הייתי." (קשה קצת להסביר, אבל הקטע של השכל היה די מצחיק כי זה הזכיר לרובנו שם מטופלים שלנו - רציונליזציה, מסתבר, היא מחלה די נפוצה). אחר כך המשיכה ה"רגש": "הייתי שבורה. מרוסקת. פשוט לא ידעתי איך אני אמשיך מכאן."
משם המשיכה ה"אמונה": "כשהופיעה הפיה הטובה זה לא הפתיע אותי. ידעתי שאם אני אאמין הכל בסוף יסתדר." והוסיפה ה"חברה": " גם אחרי שחזרתי הביתה, אחרי הנשף, מי שהכי עזר לי היו העכברים שלי. הם תמיד היו שם בשבילי". ואחרונה, ה"דמיון", התחילה כמעט לספר סיפור חדש: "אני הייתי כמו פרח יפהפה שצומח, סביבי ראיתי אורות וצבעים, חשתי חמימות, עיני עצומות, וכך מצאתי את עצמי שוב בארמון".
ולמה נזכרתי בזה? קודם כל, כי זה יופי של כלי לאבחון ולטיפול באנשים, ובכלל...חשבתי שיש כאן בלוגים מכל הסוגים. שכליים, רגשיים, גופניים, חברתיים, אמונתיים ודמיוניים. די קל לזהות...אשמח אם תכתבו לי איך אתם תופסים את עצמכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
