מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
כמה פסילות
יפה בחוץ. מין בין ערביים קצת מאוחר. עננים שטים מעל הבהאיים. אורות של ערב ושל מפרץ. ברושים. הר.
אמה קירקבי ברקע, שרה Dowland.
ואני עדיין במחשבות.
כמה פסילות מותרות לו? כמה פציעות? אולי עשר? אולי חמש?
למה אני צריכה את זה?
למה אני לא מצליחה לוותר?
אני הרי יודעת שזה לא יוביל לטוב.
ואין לי אומץ לחתוך - אני חושבת שברגע שאשמע את הקול שלו אני שוב ארצה.
איזה רכרוכיות.
אוף. אוף.
אני לא אאמין לעצמי אם אחתוך עכשיו. מוטב להגיע לרגע יותר בשל.
בא לי לכתוב. עוד ועוד. יש רגעים שהכתיבה משככת את הכאב ובכלל...משככת הכל.
אז מה לעשות. זה פוסט שמזמין תגובות ועצות. אני לא מרגישה ששום עצה תעזור לי עכשיו. אני מבינה הכל. יודעת הכל. ובכל זאת.
הלוואי, הלוואי שיכולתי פשוט לעצור את זה. ולהמשיך הלאה. לחפש קשר בריא.
בא לי לשים פה איזה תמונה נחמדה, אפילו לא קשורה בכלל. סתם שיהיה לי כיף.
מצאתי תמונה. היא דוקא די קשורה: כל המחשבות האלה שעוברות לי בראש...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
