מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
שירי
התמכרתי להיזרקויות שלי. החיים שלי כל כך מתוכננים ומאופקים שכנראה אני צריכה את זה. אבל חוץ מזה, מותר להינות, ככה החלטתי. אז מותר לי להיזרק כמה שאני רוצה.
אני דוקא לא בmode מאוד היזרקותי כרגע, אבל זה עניין של החלטה.
נשימה עמוקה.
ודוקא רציתי לשים כאן איזו תמונה, אני אשים אותה,
נזכרתי בה כי שמעתי היום בדרך את השיר Vincent של דון מקלין
שיר יפהפה
Starry, starry night.
Paint your palette blue and grey,
Look out on a summer's day,
With eyes that know the darkness in my soul.
Shadows on the hills,
Sketch the trees and the daffodils,
Catch the breeze and the winter chills,
In colors on the snowy linen land.
Now I understand what you tried to say to me,
How you suffered for your sanity,
How you tried to set them free.
They would not listen, they did not know how.
Perhaps they'll listen now.
Starry, starry night.
Flaming flowers that brightly blaze,
Swirling clouds in violet haze,
Reflect in Vincent's eyes of China blue.
Colors changing hue, morning field of amber grain,
Weathered faces lined in pain,
Are soothed beneath the artist's loving hand.
Now I understand what you tried to say to me,
How you suffered for your sanity,
How you tried to set them free.
They would not listen, they did not know how.
Perhaps they'll listen now.
For they could not love you,
But still your love was true.
And when no hope was left in sight
On that starry, starry night,
You took your life, as lovers often do.
But I could have told you, Vincent,
This world was never meant for one
As beautiful as you.
Starry, starry night.
Portraits hung in empty halls,
Frameless head on nameless walls,
With eyes that watch the world and can't forget.
Like the strangers that you've met,
The ragged men in the ragged clothes,
The silver thorn of bloody rose,
Lie crushed and broken on the virgin snow.
Now I think I know what you tried to say to me,
How you suffered for your sanity,
How you tried to set them free.
They would not listen, they're not listening still.
Perhaps they never will
שירי ואני הלכנו לטייל. אחרי שחזור הגלגולים שעשיתי לאחותה
הלכנו במקום יפהפה.
הזכיר לי את פו הדב - הסיפור האהוב על שירי
אמרתי לה שאני נדהמת מזה שהיא מביאה אותי לשם - לא ידעתי שכל מה שדרוש הוא להוציא אותה להליכה.
היא מייד הסכימה לי, למרות שבעלה לא מצליח
אף פעם ודיברנו על רצונות ועל צרכים ועל שכל. והיא חברה באמת טובה ונזכרתי איך זה להיות ילדות וללכת בחוץ ולצאת להרפתקאות
אמרתי לה את זה והיא אמרה לי שאני הולכת כמו ילדה.
הנוף היה משגע. עצים אורנים בכל מקום ועל השביל בו הלכנו היו מחטים ושני פסים לבנים סלולים בתוכם
איך מצאתי את עצמי בתוך היופי הזה פתאום והכל נשקף לפנינו. שירי התנשמה. היא עלתה בעליה עם הסנדלים. אני הייתי מרוצה. מאושרת אפילו.
הרגשתי כמו בתוך פו הדב והיא סיפרה לי על עץ פו הדב שנמצא באיזה שהוא מקום כי יש בו חור
אנחנו דומות. אני עוד לא מבינה אותנו ואת החיבור בינינו אבל מה שברור לי שהוא כל כך פשוט וזורם. יש בה נדיבות יוצאת דופן. אני אוהבת אותה.
אני אוהבת שמגרדות לה האוזניים (וזה קורה הרבה)
כל מה שצריך לעשות כדי למצוא יופי הוא לצאת החוצה. הוא פשוט ללכת אליו.
או לבקש משירי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
