מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
מנהג חדש אני מנסה להנהיג לי. ללכת לישון מוקדם. עוד מעט הולכים לישון.
זה בעקבות אהובי החדש - ישן, שחזר לפתע לחיי.
פעם היינו עושים לילות לבנים-הזויים. רעים. עכשיו הלילות רוויי שינה, מוקדמים.
שוחחנו בטלפון. לפעמים עוברים בינינו כל מיני שדים רעים שהופכים אותי לדכאונית ואותו לעצבני.
מה היה כאן? מה קרה כאן? הוא התקשר שוב, אחרי שהחלטנו לסגור.
הרגשתי כאילו אני שוקעת בבוץ, עניתי, קולי עדיין עייף קצת.
ועכשיו, אשחרר את הרסן מהמלים.
אני יושבת לי מול מחשבי כאן. מרסדס סוסה ברקע. מאוורר, אורות עדינים וכתומים, אור מהמרפסת. שתים עשרה בלילה. לובשת חולצה לבנה שכתוב עליה "הרמוניה" ומכנסיים קצרים עם ציורים של דגים. על השולחן היומן שלי, מנומר מפרווה (אללי) ועליו מונח הטלפון האלחוטי. בקבוק מים שנשאר בו עוד שלוק או שניים, ולידו קרם מסאז' שנעשה בו שימוש לא מזמן, כשלא הצלחנו להשתחרר
הבטן קצת כואבת.
רעש של יתוש, פרפר או זבוב. משהו כזה. המגירה של השידה מתפרקת ונופלת כל פעם שאני פותחת את המגירה עם הקונדומים
(ואני שואלת את עצמי - מי מהחברים שלי קורא את זה ואולי לא היה כדאי שיקרא).
ונתתי לו להציץ כאן. (לא רוצה לדבר על זה)
נשימה עייפה קצת, כבדה של תחילת שבוע.
לא היה לי כח ללכת למקהלה אבל כרגיל באך נתן לי תקווה. אתה שר את זה והתווים איכשהו מנקים אותך, מחברים אותך עם משהו גבוה יותר וחופשי. אתה לא מבין איך עדיין לא פתרת את כל הבעיות שלך
עיני נעצמות. לאחרונה אני אוהבת את הרגעים שלפני השינה, אני מניחה על המצח אבן שנקראת סופר שבע אותה אחר כך אני מחזיקה ביד כמעט כל הלילה, ומתעוררת בבוקר כשהיא איפה שהוא מתחתי. ככה אני, צריכה אובייקטי-מעבר.
לכל מקום הולכת עם ספר, אבן, קמיע. מרגיע אותי. מעודד אותי. אם אתקע במעלית לפחות אקרא ספר.
לא יודעת, אפילו ההיזרקות היום לא משוחררת כל כך. אני קצת כבדה היום.
למה זוגיות זה דבר כל כך מסובך?
אני כבר קצת מחכה לפגישה עם הפסיכולוג שלי שתתקיים מחר. לפעמים אני ממש מחכה לו. מה הוא יגיד, האם הוא יצליח להציל אותי. לאחרונה אני קצת חסרת אונים, הוא לא מצליח להציל אותי מעצמי
שוב אני חוזרת על צירוף המלים הלגמרי לא מוצלח הזה. למה להציל בכלל.
טוב, אני שוקעת. אז זהו, הולכים לישון.
זה לקח שמונה דקות, הסיפור הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
