מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2004
פיזרתי את השיער. פיזרתי גם את הנשמה שלי
אני רוצה לכתוב. אני מתגעגעת ללכתוב. אני דוקא כותבת, אבל עבודה.
והנפש שלי צריכה קצת מנוחה. גם הגוף. אני רוצה להיכנס ל
(עברה לי בראש התמונה של הדגים מהפוסט הקודם)
למה לא לשים אותה שוב?
אני רוצה להיכנס ל
והאמת שהמצב טוב, כי התכניות הן לנסוע בשבוע הבא, יום ראשון, לאיזה שהוא מקום, עוד לא ברור לאן בדיוק, סיני או קפריסין, אני רק מקווה שזה יצא
ויש בי גם משהו שמקווה שזה לא יצא, כי אני כזאת, קצת כבדה, אבל כשאני אצא אני אשמח
בואי נימלט מן האספלט
ומן הערים המקומטות
בואי נימלט אל הלגונות השקטות
בואי לאילת, לאילת
אני יודעת שיהיה בסדר. וכשאהיה שם, בלגונות השקטות, אהובי אולי בינתיים ירגע ואולי ימצא התמחות ואולי יתקבל לדוקטורט ואולי יהיו לו יותר תשובות לגבי מיקומנו ביקום. ואולי לא. אולי הוא גם יחליט שלא. וזה בסדר.
אני מדמיינת את עצמי על חול בהיר, רך וחם, עם ספר ביד ועם בגד ים תכול
עם קרם שיזוף בריח קוקוס
אני יושבת כאן בחדר, מצוננת, מנסה לסיים את חובותי האחרונים לסמסטר.
עייפה מותשת מכל זה, רוצה כבר רוצה כבר רוצה.
מתגעגעת אליכם, לא תמיד מגיעה, לא פוגשת גם את עצמי. בוקר בוקר אני קמה בצהריים. לא מספיקה, רודפת אחרי הזנב של עצמי, חיה חיים זמניים, מעבריים לגמרי. ובכל זאת מצליחה אולי לאהוב רגעים מסוימים.
האנשים שרים לי את השיר שקודם.
בואי נימלט מן האספלט
כמו פזמון חוזר.
ואיך זה איך זה אנחנו ביחד לא ביחד לא נפגשים לא מתראים רק מדברים עפולה עפולה בת ים
נהריה ראשון לציון חיפה תל אביב
כאן ושם ודולרים ושקלים
מרסדס?! איך היא התחילה לשיר פתאום?
חברתי עינת ממקסיקו שולחת לי ציורים
אני מתגעגעת כל כך לשנה ג', היינו יושבות בבית ההוא שלה ושל חבר שלה דאז
שכבר התחתן מאז עם מישהי אחרת
הבית ההוא עם הפסים הצהובים ושברי האור. שותות קפה אוכלות קורנפלקס מדברות מדברות מדברות חתול חברים מוסיקה אהבה
אהבה המון אהבה אז היתה בינינו רק הכרנו ואחר כך האהבה המשיכה והצטיירה לה על קירות, אפילו של האוניברסיטה.
אני מתגעגעת אלייך כל כך. הרגש הזה, החי, לפעמים נקבר תחת מלים מלים ממוחשבות ומאויימלות.
טוב לי לדבר כאן. אני מרגישה חום שמתפשט
כל היום הייתי כל כך עייפה ורק דיברתי ודיברתי, לא כמו כאן
לפזר את השיער, לפזר את הנשמה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
