מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 48 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2004
אוקטובר
אוקטובר. שם עם רוחות בתוכו, וצבע שחור. עננים? לא.
חתולה לבנה מביטה בי במבט ירוק ומלטפת את ידי עם זנבה.
עיני החומות מוארות באור כתום. האור חודר דרכן, שקוף,
והופך אותן לענבר.
יהורם גאון מלהג ברקע. שקט. במידה מסויימת זה הבית המושלם עליו חלמתי תמיד. לעכשיו. לכרגע.
בטני מלאה בגלידה בטעם קפה ושמנת.
מה אני מרגישה עכשיו? שוב מסתכלת פנימה.
היום הפלגתי בדמיונות. במחשבות שאולי יום אחד אפסיק הכל, או בעצם לא אפסיק ממש, ואלך ללמוד אמנות.
ולרגע המחשבה הזו מילאה את כל כולי.
הרצפה הקרה, קרירה, בכרית כף רגל ימין. עקב כף רגל שמאל מונח על ריפוד הכיסא המשרדי. יום שישי בערב. עין גדי, שרים ברקע. הזנב מונח על ידי ברפיון וזז מדי פעם. אני נושמת אוויר דרך הנחיריים ונושפת דרך הפה. מרגישה את הרגע. ים המוות הכחול
קיבלתי אימייל מרגש מחברה בניו יורק שראתה את בבואתי ברחוב.
האדמה תזהיב בלהט שמש
כמה שהרגע הזה בנוי מעשרות, מאות, אלפי פרטים מקריים.
אני מצנזרת בראשי דברים. מבט של חתולה יפה. מתמתחת ומזיזה את המקלדת. נשמה טהורה לה, לא רק חתול. כפות רגליה צמודות, רכונות אל עט אדום ופנקס. ראשה נשען על נרתיק האיפור שלי ועל זוג תיזות ומאמר. המאוורר מכוון אליה, אלא שאינו פועל.
מין ניתוק רגשי שכזה שורה על הפוסט הזה. ולא בכדי. אני מביטה פנימה אל כאביי, הגופניים והנפשיים (זה נורא דרמטי כשאומרים את זה ככה), ומשפילה את עיני את המקלדת שחציה כמעט מכוסה בפרווה לבנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
