מין שעה כזו ביום, שבת אחר הצהריים, שזה עוד לא נהיה מוצ"ש, ויש עוד הזדמנות למשהו בחיים.
הזמן החופשי שלי זורם כמו מים. שכידוע אין מהם הרבה לאחרונה. ועם זאת מה הטעם למדוד את הדקות בזמן חופשי.
מזמן לא התפניתי למדוט כאן. למדוט - איזו מילה יפה.
יש רגעים שבהם יש לי השראה, אבל לא תמיד אני מגיעה לכאן בזמן. עוברים לי דברים בראש שאני רוצה לכתוב. וכשאני כאן לא תמיד הם עולים. ואז נשאר הדף הלבן וההתמודדות איתו.
האמת, הייתי שמחה מאוד לעוד כמה ימי חופש. אני שומעת לאחרונה את יעל נעים, ויש לה שירים כל כך יפים.
כמו למשל השיר הבא:
רציתי כנפיים
אל האופק בינתיים
רציתי לגשת
מעבר לקשת
תני לו לחלום
בן אדם
הוא צריך לחלום
תני לו לנשום
בן אדם
מבקש לנשום
יש לי עצב
ובא לי פתאום
להפליג על המים
יש לי קסם
ובא לי פתאום
להמריא לשמיים
יש לי זמן
להביט ולחלום
על היום
על שלשום
ועל מחרתיים
אני עוצרת פה כי זה החלק שאהבתי, מה גם שעל הנייר זה נראה אחרת מאשר באוזניים - אולי זה הלחן שעושה את זה באמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
