 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2004
שוב אני כאן. מביטה במסך בסוג של חשש. מתבוננת בו כמו בערימת חרוזים שצריך להשחיל מההתחלה. דוקא עושה חשק (אוטומי, אני חושבת עלייך).
יש משהו בחרוזים שמעורר השראה. וחוטי ניילון דקים וגמישים. חרוזי זכוכית גדולים עם נקודות...יש חנות אחת ליצירה שהייתי הולכת אליה כל פעם רק כדי לשטוף את העיניים ולקבל קצת רצון ליצור. עכשיו היא עברה לעבר השני של הכביש, והקסם פג במידה מסוימת.
לשבת מול מכונת כתיבה על שולחן ריק, מול חלון משקיף לנוף של ים, להשחיל דף ולהתחיל לכתוב. זו תמונה שהוצאתי מהסרט "סילביה" שראיתי לפני כשבוע, על סילביה פלאת'.
דוקא אותה סצנה לא נגמרה בשירים עטורי פרסים אלא באינספור עוגות נפלאות שאפתה כדי להמנע מהכתיבה.
ואני...הייתי רוצה עכשיו לצייר מתנה לפסיכולוג שלי, שאני נפרדת ממנו בקרוב. מאז שהוא ואני החלטנו שלא אכתוב כאן על נושאים מסויימים, אני חשה מסוייגת יותר ויותר, ושואלת את עצמי האם בכלל אני יכולה לכתוב יותר. ולכן אני מגיעה היום למסך הלבן המוכר בחשש מסויים.
אבל אני יודעת שהגדרות ששמתי לעצמי הם צרים הרבה יותר מאלה שהיו במקור. ושחייבים למצוא את הדרך, בעיקר כאמן, לדבר על הדברים בלי לדבר עליהם, ולמען האמת זו הדרך האמיתית לעשות אמנות.
אולי בעצם היה נדמה לי שהגדרות צרים אבל זה ההיפך: הם מרחיבים. מתרחבים. ועולה בי עכשיו תמונה של בית, בית שהיה בתוכי שנים. שלקחתי עמי מטיול ישן לסקוטלנד. בית אפור, בודד כמעט על שדה ירוק. התמונה צולמה בשחור לבן. בצד הכביש יש ים ואפשר לראות את הגאות והשפל כל יום. אנשים מביאים לעצמם כיסאות לצפות בהצגה היומית.
לפעמים אני מתפלאה על הגאות הזו, שעולה מתוכי. ועל הדברים שמצויים שם בפנים. לפעמים אני משחקת במשחק של שליפה אקראית של משהו, רק כדי לבדוק אם אוכל להפתיע את עצמי. למשל עכשיו - נזכרתי בפארק שהיה מאחורי הבית של הוריי שהייתי עושה בו לפעמים טיולים עצובים עם עצמי.
היתה לי פעם תפיסה כזו, של להסתכל על כל החיים שלך על כל הרגעים השרירותיים הנשלפים האלה, ולהבין שהכל זה אתה. אבל היום אני כבר רחוקה מדי מעצמי מכדי להבין את זה (פעם תמיד הייתי מנסה להסביר את זה לאנשים, ואף אחד לא היה מבין, הייתי תמיד מתוסכלת מכך).
אני חושבת עכשיו על ספסל בניו יורק. איזה שהוא ספסל שקיים שם. ומה קורה איתו בדיוק עכשיו. וגם מה קורה בדיוק עכשיו, עכשיו בדיוק עם כל האנשים שאני מכירה, איש איש בעולמו שלו. כשיש צפירה קל לחשוב על זה. עכשיו הוא עומד, וגם הוא עומד וגם הוא, ואני יכולה לתפוס אותם בעמידתם ולדעת שהם שם. אלא אם כן הם לא בארץ, מה שקורה הרבה לאחרונה עם חבריי.
ועכשיו, די. עכשיו זרימת מלים חופשית כי באמת מספיק. ומה זה היה עד עכשיו, אתם בטח שואלים. בן כלאיים. שעטנז. לא יודעת איך לקרוא לזה. אבל זה לא זה, זה לא זה. אני חושבת על בנג'י כשאני נזרקת למלים. איך אני תופסת בחוט הגמיש, וקופצת לתוך חלל תכול. מתחתי גובה רב ופרטים קטנים. הלב פועם, האויר קר...זה נמצא אולי באוסטריה דוקא. "נקנה בארצנו" אמרה מישהי לאמי, כשטיילנו ברחובות מוצארט.
נזכרתי גם בערב קר אחר, שהיינו דוקא ביורק. באנגליה. סתם, אני שולפת, ממשיכה לשלוף כדי לדעת שזה אפשרי. וגם כי אני מתגעגעת להימצא במקומות שונים, רחוקים וזרים.
| |
איפה אני?
שאלה מצויינת.
ומצד שני, ממש פה. ליד השולחן החום שלי, עם המחשב, המספריים, השעון העגול עם ציור הדג והדרקון, כמובן.
ממש כאן, בבית שלי.
קצת קריר, זה נכון, אבל עדיין הבית שלי.
אולי כדאי ללבוש משהו.
פתאום היה לי חשק לבדוק בדיוק כמה ימים אני גרה פה.
| |
אחח...המרק הזה היה טוב
מחקתי הכל והתחלתי מהתחלה.
אני עוצמת עיניים ומתחילה. רוצה שזה יהיה כמו פעם. כמו שהייתי כותבת דפי בוקר בבוקר וכותבת על זה שאני צריכה פיפי וחושבת כמה שזה טיפשי.
מתגעגעת פתאום לאיך שהייתי כשהייתי צעירה יותר, אפילו שזה היה רע. היה משהו חלק יותר בתווי הנפש שלי
רגליי היחפות היו מונחות על שמיכה לבנה עם ורדים והיה לי דובי כתום מפלסטיק זוהר שצפצף ולפעמים הייתי מרביצה לו.
דובי עשה לי שירות דב, אמר אבי.
והיה לי גם דובי שקיבלתי מדובי, דובי חום.
והיה לי דובי קואלה קטן ואפור.
ודובי קואלה גדול ואפור.
(השני, בעצם, לא היה קואלי כל כך).
היו לי הרבה דובים.
היום אין לי דובים. היה לי תנין שמסרתי אותו למקלט לנשים מוכות.
ויש לי נחש. וחתולה שמשחקת עם הנחש. ויש לי שי
ויש לי דרקון מעץ עם שלושה ראשים
ויש לי שלוש עבודות כמו ראשי הדרקון
ויום אחד אולי יהיה לי כסף, עוד הרבה הרבה זמן ואולי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
