מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 48 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2004
הנני כאן, כמו ציפורים תועות...
יום שלישי. הימים שלי נהיו כה מלאים.
הולכת לפגוש עוד רווקה (מספר שתיים כבר).
מרגש, מלחיץ. אבל לא נורא.
קשה להשתחרר בכתיבה.
לפעמים צריך לעצור. ולהתחיל מחדש.
וזה תמיד מתחיל מעצימת עיניים. עצמתי אותן והן צרבו לרגע ונמלאו דמעות.
ושוב.
מצאתי סוף סוף אותך, ויק. אמנם לא כתוב כלום, אבל מאוד יפה. תתחדשי.
רגל על רגל, כרגיל. בעבודה. אחר כך נוסעת. עניין שהפך ליום יום. מכאן לשם.
אני לא מצליחה. כל פעם חוסמת מחשבות. כמו הפופ-אפס של המחשב.
אז עכשיו, זהו, מה שיעלה וזהו!
מה שיעלה. יעלת סלעים. חי חי. קולה של לימור מסבירה איך להגיע, מהמעלית אתה פונה... אני משפשפת את העין הימנית. מפגש לבבי בחדר השני. עייפות מתפשטת, איפה היא נמצאת? אפילו לא יודעת. אולי בעיניים, קודם כל, כתמיד.
אני יושבת בצורה מעוקמת, השכמה הימנית שלי מעל השמאלית, כמו פיקאסו.
הלוואי שהייתי פיקאסו...הייתי מציירת יונים. כחולות ולבנות. עם עלי זית.
מטה את הראש אחורה ועוצמת את העיניים. הייתי יכולה לישון עכשיו. כבר מזמן טענתי שצריך להחזיק פה מיטה. זה אחרי שלא הצלחתי להיפרד מהמיטה הבוקר עד השעה עשר.
אני מחפשת, מחפשת. פעם ידעתי להיזרק. אנשים בחדר השני מזכירים שמות של איים תאילנדים. שביקרו בהם פעם ועכשיו הם מפחדים.
| |
מה קורה כאן? למה התמונה שלי נעלמה?
ככה זה כשמזניחים דברים.
עוצמת עיניים. מחפשת בפנים את השקט. לא כל כך מצליחה -
מזכיר לי את המשחק של מכבי תל אביב אתמול. חסרי שקט.
מורידה ומעלה את הכיסא.
מתכוננת למשהו.
היום היה משפט שהוצא מהקשרו: "לא מתווכחים עם גשם".
מתחממת, מתחממת. כמו אצן שעומד לרוץ מרתון. בגשם.
אח, המקום הזה המנחם. מנחם. נחמה. נח-מה. מנוחה. נוח. נוחות.
אני מוחקת, מצנזרת מלים שלא נעים לי לראות אותן. שצורמות לי במח.
מה אני מרגישה?
יושבת רגל על רגל. הברך שלי נוגעת קלות בשולחן. הקוקו שלי מתוח מדי. העיניים בוהות במסך הלבן, הקצת מסנוור. איברים פנימיים, כמו הלב, מונחים שם בפנים, עושים את עבודתם. אני נושמת. פרק ידי השמאלי קצת כואב מהקלדה מרובה. גבי מופנה אל החבר שלי שקורא עיתון ביום הקר והגשום, (יותר גשום מקר) הזה.
איזה מישהו יקר שאל איפה, איפה הדואגת, אז הנה אני.
ושימח אותי.
שקשוקה?
האמת שאני מבולבל.
קשה להתרכז. עושים לי כאן חיקויים של טומי לפיד.
| |
שלום...
שוב אני מגיעה לכאן, אחרי זמן כה רב.
הפעם אני פונה אליכם בפנייה נרגשת -
אם אתם זוכרים אני כותבת תיזה על רווקות,
ואני מחפשת מרואיינות...ההצעה שלי סוף סוף אושרה.
אני מחפשת:
מרואיינות רווקות (לא גרושות) בנות 35 ומעלה ללא ילדים.
יכולות להיות עם חבר אך ללא מגורים משותפים.
אם מישהי מכן קוראת את זה ומוכנה להתראיין - אשמח מאוד.
מדובר בראיון של שעה בנושא חוויית הרווקות והסיפור האישי.
הראיון יתקיים במקום שנוח למרואיינת.
אם מישהו או מישהי מכירים נשים כאלה ומוכנים לשאול עבורי - זו גם עזרה גדולה מאוד...
ומלבד זאת - עדיין מקווה שבקרוב אשוב
שלכם...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
