 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
הסיפור על רועי (חלק ב')
חשבתי אחר כך שכנראה לא סתם בחרתי לו את השם רועי: הוא תמיד רצה להיות רועה צאן (ואפילו תקופה מסויימת היה), היה גם שוליית צורף, חקלאי ועוד כל מיני דברים משונים. בסוף, יצא ממנו כמובן תוכניתן.
בכל אופן, רציתם לדעת מה קרה אחר כך. (אחרי הזיקוקים)
דיברנו על זה שרצוי שלא יקרה בינינו כלום עד שהוא יעבור דירה, בגלל הבעייתיות שאנחנו חיים באותו בית וכו'. כן, בטח. ממש לא קרה כלום. המתח היה בלתי נסבל, והיו לנו כמה פגישות בחדר שלי, בחדר שלו, באמבטיה, במרפסת...
אחרי כל "פגישה" שכזו - התחרטנו והתרחקנו שלושה ימים בול, וחוזר חלילה.
לילה אחד שכבתי במיטה שלי. הוא כבר הלך לישון בחדרו. קראתי לו בלב חזק חזק ופתאום הוא בא ואמר שקראתי לו. זה היה קטע מטורף. כמו כל אותה תקופה.
בשלב מסויים החלטנו שאי אפשר להמשיך ככה והחלטנו להפסיק.
אני נפגשתי עם ש' (ראה סיפור) והוא יצא עם מישהי לא ידועה. זה היה קשה, אבל העדפתי גם לא לדעת מי זו.
עזרתי לו לסחוב את העציצים שלו לבית החדש.
קבענו שניסע לאיקאה ביחד.
נסענו לאיקאה. חוויה מעניינת ללא ספק. הוא בחן שם כל חפץ וחפץ, כל פריט ופריט. אני איבדתי במהירות את הסבלנות וקבענו להיפגש בקופות.
כשנפגשנו בקופות, הוא החליט לא לקנות כלום. הוא לא יכול היה לעמוד בזה. זה היה יותר מדי בשבילו. אני קניתי כמה דברים קטנים.
ואז אמרתי לו את המשפט: "אתה יודע, זה די אימפוטנטי מצדך לא לקנות כלום אחרי שהגענו עד לכאן", כשתוך כדי אמירת המשפט אני כבר מתחרטת על זה. הוא נראה מוכה בהלם, ואז אמר: "מה שאמרת כרגע היה ממש גועלי ובוטה, גם הדרך שאמרת את זה".
בדרך לאוטו הספקתי כבר להתנצל. כשהתיישבנו באוטו הוא החליט לספר לי עם מי הוא יצא. "לא רציתי להגיד לך את זה כדי לא לפגוע בך, אבל עכשיו אני מרגיש צורך לספר לך. זו היתה טלי (השותפה החדשה שבאה במקומו)"
כן כן. מיותר לציין שלבי באותו רגע הפסיק לפעום וגם לא היה בטוח שימשיך.
אני לא אכנס לשיחה שהיתה לנו בדרך חזרה, היא היתה קשה והשורה התחתונה שהוא לא יכול היה להגיד שהוא רוצה להיות איתי.
כשהגענו לחיפה הייתי מותשת מרוב כעס ועצב. והחלטתי לא לדבר איתו יותר. גם לא ידעתי איך אוכל עכשיו לדבר עם טלי, השותפה החדשה שלי.
מצב גרוע, בקיצור.
ומה שהיה לפסיכולוג שלי להגיד על זה: טוב, הוא הגיע עד עתלית בלי לעשות כלום, אז למה שתהיה לו בעיה לנסוע גם עד איקאה ולא לקנות כלום? זה על אותו כביש...
המשך יבוא...
"ראה סיפורהשותפה החדשה שבאה במקומו
| |
diamonds and rust
שיר נפלא של ג'ואן באאז
מוקדש לכמה אנשים בלב.
וכמובן לעינתי שתמיד שרה לי אותו ויודעת את כל המילים בעל פה
Diamonds and Rust
Well I'll be damned
Here comes your ghost again
But that's not unusual
It's just that the moon is full
And you happened to call
And here I sit
Hand on the telephone
Hearing a voice I'd known
A couple of light years ago
Heading straight for a fall
As I remember your eyes
Were bluer than robin's eggs
My poetry was lousy you said
Where are you calling from?
A booth in the midwest
Ten years ago
I bought you some cufflinks
You brought me something
We both know what memories can bring
They bring diamonds and rust
Well you burst on the scene
Already a legend
The unwashed phenomenon
The original vagabond
You strayed into my arms
And there you stayed
Temporarily lost at sea
The Madonna was yours for free
Yes the girl on the half-shell
Would keep you unharmed
Now I see you standing
With brown leaves falling around
And snow in your hair
Now you're smiling out the window
Of that crummy hotel
Over Washington Square
Our breath comes out white clouds
Mingles and hangs in the air
Speaking strictly for me
We both could have died then and there
Now you're telling me
You're not nostalgic
Then give me another word for it
You who are so good with words
And at keeping things vague
Because I need some of that vagueness now
It's all come back too clearly
Yes I loved you dearly
And if you're offering me diamonds and rust
I've already paid
| |
זיקוקים מהשנה שעברה
סיפור ליום העצמאות. מיום העצמאות הרומנטי ביותר שהיה לי, לפני שנה.
לפני שנה גרתי עם שני שותפים לדירה, נקרא להם רועי ואיילת.
בהתחלה בהתחלה, כשרועי הצטרף אלינו, הוא נורא מצא חן בעינינו. והלכנו ככה בשלישיה לכל מקום...אבל בסך הכל נראה היה שרועי ואיילת יותר הסתדרו ביניהם, היו מין סחבקים כאלה, ואני הייתי טיפה בחוץ. היתה אפילו תקופה שרועי ואני מאוד לא הסתדרנו, הוא ממש עיצבן אותי אז.
ואז רועי ואיילת רבו. ריב רציני על אידאולוגיות חשובות, ויחסיהם הפכו לקורקטיים. כלומר, הם פחות או יותר הפסיקו לדבר.
היתה תקופה כזו שהתחלנו יותר ויותר לדבר ולבלות יחד, ורועי אמר יום אחד "למה בעצם אין לך חבר? את יפה, חכמה, מושכת..." ואני שאלתי אותו "ולמה לך אין חברה?" הוא אמר: "אני זה משהו אחר. כי אני לא רוצה." עניתי "ואולי גם אני לא רוצה?" והוא אמר "אולי את רוצה יותר מדי".
בפסח שנה שעברה, יצאתי עם איזה בחור מהאינטרנט, וזה הפך לסקס יותר מכל דבר אחר. רועי איכשהו עקב אחרי כל העניין, די בסקרנות. והיתה לי תחושה שמשהו קורה.
יום שבת אחד הוא הציע לי שניסע לטייל על האופנוע שלו (אתם רואים, יש גם אופנועים טובים...). נסענו קצת צפונה. עליתי על האופנוע ולא כל כך ידעתי מה לעשות. אף פעם לא הייתי קרובה אליו כל כך. זה היה רועי. שמתי על מותניו ידיים בהססנות. הוא אמר לי "את יכולה גם לחבק" וליטף את הברך שלי בחופזה.
אותו יום היה יום קצת הרפתקני...נסענו לאיזה חור והאופנוע סירב שם להתניע, ואז דחפנו אותו במעלה גבעה כשעזים ותרנגולות ברקע, ממש כמו מתוך סרט של קוסטריצה...בקצה העליה האופנוע התניע פתאום (אחרי כישוף קטן שעשיתי בלב...) ונסענו. הנסיעה באופנוע יחד היתה לגיטימציה למגע, וזה היה ממכר.
אחרי כמה ימים הוא הודה ש"הוא נמשך אלי באופן מטאפיזי" אבל שהוא "לא שלם". עדיין לא קרה בינינו דבר מעבר לאופנוע.
ואז הגיע יום העצמאות. יום לפני כן, בערב יום הזכרון, עשינו טיול רגלי בשכונה וניהלנו שיחה "קשה" לגבי אי הבהירות שלו כלפיי. היה נראה כאילו זהו זה, נגמר.
אבל לא.
למחרת, הוא הציע לי פתאום לנסוע איתו לחברים, לטייל. על האופנוע כמובן.
כמובן ששמחתי.
נסענו, ובדרך הוא פנה פתאום לאיזה שדה צדדי והתחיל לעשות לי סללומים בו. יש איזה קטע עם גברים ומה שהם חושבים שרומנטי...
בכל אופן, אחרי כמה סללומים רומנטים שכאלה שגרמו לנשמתי לפרוח, נסענו לחברים - זוג עם תינוקת מתוקה, ונסענו לטייל בבית לחם הגלילית, מקום מקסים.
הטיול איתם היה קצת מתיש כי הם היו נורא שנונים כל הזמן והייתי צריכה להוכיח את שנינותי בחזרה. חזרנו להורים שלהם ואכלנו, והיה כזה משפחתי ונחמד.
אחר כך רועי ואני נסענו חזרה לחיפה, על האופנוע כמובן, כשבדרך מתחילים זיקוקים מכל כיוון. אני לא יכולה לתאר את התחושה...הרגשתי כמו בסרט. שנינו חבוקים על האופנוע, הרוח בשיער, ואנחנו נוסעים לעבר זיקוקים.
שאלתי אותו לאן נוסעים, והוא אמר שלים.
נסענו לים, כשהוא עובר את כל החופים המאויישים, עוד חוף ועוד, עד שהגיע למקום נטוש לגמרי. תהיתי לעצמי מה הוא מתכנן לעזאזל...מקומות כאלה די מפחידים אותי (ושוב, הדברים ה"רומנטים" האלה).
החנינו את האופנוע. החוף היה חשוך לגמרי. הקמנו שם איזו ערימת אבנים כדי לאתר את האופנוע, טריק ערבי שרועי לימד אותי. ואז פשוט התיישבנו. לא דיברנו. לא נגענו אחד בשני. כל רכב שעבר גרם לי לרצות לברוח (אני פחדנית גדולה). בסוף הוא נתן לי יד ופשוט חזרנו לאופנוע. הייתי בשוק מזה שלא קרה כלום. והוא אמר "ועכשיו ניסע לעבר השקיעה..." ואני אמרתי "לעבר הזריחה, אולי..." שכן כבר היה מאוחר בלילה.
חזרנו הביתה (מצחיק שגרנו באותו בית).
אני מתגעגעת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
