 כינוי:
בת: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
"מִקֵרֵב הגרב"
"סליחה, אני באמצע פצצת אטום"
"היא אלרגית לכריות - לא, לא לכל הכריות"
| |
בא לי לכתוב משהו. עוד לא יודעת מה. איכשהו פוסטים כמו הקודם לא ממש מספקים אותי. הם מחושבים מדי. אני צריכה להיזרק.
כן כן, הגיע עת ההזרקות השבועית (או החודשית, לא יודעת כמה אני עושה את זה)
זה לא פשוט להיזרק. אתה צריך לדמיין שאתה לבד
ואז להתחיל להתפשט ולזרוק את הבגדים לכל עבר.
התריס שלי בחדר התקלקל ואני לא יכולה להוריד אותו עד הסוף
בזמן האחרון אני מתעוררת בגלל זה בשש בבוקר
כנראה שזו השעה בה מתחיל להיות אור
אני כמובן חוזרת לישון.
פתאום חשבתי מחשבה סוטה כזאת פשוט לקום
בשש בבוקר.
אבל לא.
זה לא יקרה, אנחנו הרי יודעים שזו לא האישיות שלי
אין לי את האישיות המתאימה.
אני גם לא אצא לג'וגינג בחמש בבוקר, אין מה לעשות
זו היזרקות מאוד מוזרה היום. מאוד מוזרה. אני עוד לא יודעת מי זו
שהשתלטה לי כך על המקלדת, ועוד בכזאת קלילות
נדמה כאילו זו האני התל אביבית שבי. לא ידעתי שהיא קיימת
היא באה מהדרום הרחוק.
זהו, נתקעתי.
נו טוב, אין ברירה אלא להמשיך.
חשבתי היום הרבה על מציאות ודמיון, דמיון ומציאות.
וגם כמעט וכתבתי סיפור על תוכי. תוכי שברח.
יש סצנות שאתה נתקל בהן ועושות לך משהו.
הזכיר לי גם ספר אהוב מהילדות.
נשימה עמוקה. וצלילה שוב. צלילה זה מזכיר לי את אפרת בן צור
הדיסק הכחול כחול שלה.
אולי צריך להיות חוק שאסור למחוק שנזרקים. רק אחר כך אולי.
פגעתי במישהו. דמות מכאן. מישהו חשוב. היום.
לפעמים זה קורה. אני עם הרגליים שלי דורכת בטעות על מישהו.
תכונה קשתית שכזו. לפעמים אני קשתית קצת.
שקט שוב. שוב שקט. אפשר לצייר בעזרת מלים ציורים סימטריים,
כמו פרפרים שמצויירים מצבע גואש ששופכים על נייר ומקפלים לשניים
כמה זמן לא עשיתי את זה...אני קצת מתגעגעת לצבעים נשפכים
בימים האחרונים עבדתי יותר מדי, ועוד אצטרך לעבוד עוד
זו קצת בריחה
אוף, אני לא משוחררת לעזאזל, אולי בכלל איבדתי את היכולת לעשות את זה?
עוצמת עיניים. מה יש שם בפנים? נשימות. ופעימות לב.
אני יושבת בצורה עקומה קצת. מסביבי ערימות בגדים. אני לא בחדר שלי. תיק שחור שמונח על השולחן נראה לי מזווית העין כמו מסיכה אפריקאית
אני משתעלת. אני בודקת שוב. כואב לי פרק היד השמאלי, שמקליד
אני מנערת את היד. משעמם, משעמם כל זה.
אני אנאינאינאיא אנאי איאנאיאנאיאניאאניאני
אינדיאני
אינדיאנית
אינדיאנית עם נוצה
נוצה עם אינדיאנית
נוצה שחולמת שהיא עפה עם אינדיאנית
אינדיאנית כמו שיש לי בבלוג
אינדיאנית כמו שאני בתמונה
(זו לא אני זו לא אני)
פעם היה לי מדריך אינדיאני. לא זוכרת איך קראו לו אבל הוא היה היאוות'ה
רץ. כל הזמן רץ.
אני כמו בחלום עכשיו. הוא עמד מעלי על סוס חום וירה ארבעה חיצים באדמה.
אהבתי אותו והצקתי לו כל הזמן. הוא לימד אותי לרפא.
היום אחת המטופלות שלי אמרה שאני מדהימה כי אני רואה אנרגיות
והיא בכלל לא יודעת שאני רוחנית
זה היה כיף
נשימה עוד אחת.
לא בא לי להפסיק לעולם.
הדף הזה, חציו ריק וחציו מלא. והוא יכול להמשיך ולהתמלא בכל המלים שבעולם.
סבסטיאן.
איך הוא שאל אותי על אמת ועל התחזות בדיוק כשזה מה שהטריד אותי. לפעמים אנרגיות קבוצתיות מפתיעות אותי. כאילו מישהו מוריד את המסך
מוריד את התפאורה ואתה יודע שאתה לבד בעולם
חלמתי שאני רבה עם אמא שלי. היא רוצה שאהיה איזה ראש מועצה ואני אומרת שוב ושוב שפוליטיקה משעממת אותי, אני חוזרת על זה אבל היא לא מקשיבה, אז אני נהיית יותר ויותר קיצונית זה כל כך הזכיר לי את האינטראקציה האמיתית בינינו, לא זו שעל פני השטח אלא האמיתית וזה היה כל כך ברור פתאום
כלפי חוץ זה מבלבל כי היא כביכול מסכימה איתי אבל היא בעצם רוצה שאהיה משהו אחר, מישהו אחר
מישהואית אחרת
מרגיע אותי להמשיך ולהקליד כך עוד ועוד. יש מולי בובה של פיל. עם חדק מורם אל על. אמרתי כבר שאני לא בחדרי. אני בחדר של נערה אחרת ששמה יעל
כמו שלכלב של שדות קוראים גם בשמו
הטריד אותי שפגעתי בך שדות
העציב אותי.
כן, גם אתה שם בתוך הבליל הזה של הדברים. אנחנו חיים בבליל כל הזמן. כמו בלילה של פנקייק. ואם נאפה את הבליל הזה אולי יצא ממנו משהו טעים.
מממ...
| |
איך להתמודד עם העולם
עברתי פעם השתלמות מעניינת בגישה של מולי להד לטיפול.
הגישה מדברת על זה שיש 6 אופנויות דרכן אנשים מתמודדים עם קשיים, ואפשר לזהות את האופנויות האלה ובעזרתן לטפל.
האופנוית הן:
גוף, שכל, רגש, אמונה, דמיון, חברה ו...עוד אחד שאני כרגע לא זוכרת (מעניין למה?!). בעצם יש רק 6, אבל נדמה לי שהיה אמור להיות עוד אחד...
אדם שמתמודד עם קשיים דרך הגוף, ישתמש בדרכים גופניות - אכילה, שינה, התעמלות וכו' - כדי להתמודד.
אדם שמשתמש באופנות השכל, ינסה להשיג מידע ולהבין את הבעיה כדי לפתור אותה.
אדם שמשתמש ברגש, יגיב באופן רגשי וכך יתמודד עם הקושי.
אדם שמשתמש באמונה, ישען על אמונה באלוהים, בגורל, או על תפיסה דתית/מיסטית כלשהי שתעזור לו.
מי שמשתמש באופנות הדמיון, ייעזר בעולם הדמיון וביצירתיות כדי להתגבר על הבעיה.
מי שמשתמש בחברה, יחפש תמיכה וקשר עם אנשים אחרים.
(אני אוסיף את האופנות הנוספת, אם אכן יש כזו, בהמשך).
כעיקרון רצוי שלכל אדם יהיו כמה אופנויות התמודדות לרשותו, כדי שאם אחת מהן מתגלה כלא יעילה, יהיו לו אפשרויות אחרות. מי שיש לו רפרטואר אופנויות צר, עלול להיות מועד למשבר.
מה שמאוד מצא חן בעיני בכל העניין היה זה שקל למדיי לאבחן אנשים על פי צורת הדיבור שלהם. ואז הרעיון הוא לענות להם בשפתם (בתור התחלה).
למשל, אדם שמשתמש בעיקר באופנות שכלית ישתמש במלים כמו "לבדוק, להבין, לאסוף מידע, לחשב, למצוא נתונים" וכו'.
בהשתלמות ההיא בה הייתי, עשינו תרגיל וסיפרנו את הסיפור "סינדרלה" בשש השפות השונות. זה היה מאוד מצחיק. ראשונה התחילה הגוף (אני קיבלתי להיות הגוף): "כל היום התפלשתי באפר, ממש נהייתה לי פריחה מזה. האחיות שלי היו כל כך שמנות ומגושמות, שכל פעם שהן עברו דרך הדלת היא חרקה"...
אחר כך המשיכה ה"שכל": "כן. אז זה באמת מאוד מובן לי, היחס שקיבלתי במשפחה, זה די הגיוני בהתחשב במצב שבו הייתי." (קשה קצת להסביר, אבל הקטע של השכל היה די מצחיק כי זה הזכיר לרובנו שם מטופלים שלנו - רציונליזציה, מסתבר, היא מחלה די נפוצה). אחר כך המשיכה ה"רגש": "הייתי שבורה. מרוסקת. פשוט לא ידעתי איך אני אמשיך מכאן."
משם המשיכה ה"אמונה": "כשהופיעה הפיה הטובה זה לא הפתיע אותי. ידעתי שאם אני אאמין הכל בסוף יסתדר." והוסיפה ה"חברה": " גם אחרי שחזרתי הביתה, אחרי הנשף, מי שהכי עזר לי היו העכברים שלי. הם תמיד היו שם בשבילי". ואחרונה, ה"דמיון", התחילה כמעט לספר סיפור חדש: "אני הייתי כמו פרח יפהפה שצומח, סביבי ראיתי אורות וצבעים, חשתי חמימות, עיני עצומות, וכך מצאתי את עצמי שוב בארמון".
ולמה נזכרתי בזה? קודם כל, כי זה יופי של כלי לאבחון ולטיפול באנשים, ובכלל...חשבתי שיש כאן בלוגים מכל הסוגים. שכליים, רגשיים, גופניים, חברתיים, אמונתיים ודמיוניים. די קל לזהות...אשמח אם תכתבו לי איך אתם תופסים את עצמכם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
