מטפסת על קירות בפתח תקווה
|
 כינוי:
בת: 50 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
יום גרוע, יום חלש. מוזר להגיד את זה, כי היו בו דווקא הצלחות, וגדולות אפילו, אבל אולי יחסית לט"ו באב... ואולי יחסית לבכלל... ובעצם יש הרי סיבה שהוא יום גרוע, יום חלש. סיבה ברורה מאוד.
אני שמחה על היכולת לכתוב כאן ביום שכזה. נפתח שוב הערוץ. וחשבתי כמה שתי הפעולות שיש בבלוג שונות זו מזו - כתיבת פוסטים וכתיבת תגובות (יותר נכון, מענה לתגובות).
יום עצוב. ואני יודעת שכזה הוא פשוט, ושיצטרך להגמר ולעבור, אבל בכל זאת חבל. הוא דווקא יכול היה להיות יום כל כך שמח. וחיינו מורכבים מימים. כן. אין חלק מחיינו שלא נכנס באיזה יום.
מוזר, נכון?
לפעמים אני מרגישה כל כך בודדה בעולם הזה.
אפילו שיש אנשים יקרים שמלווים וקרובים, ומכירים ומבינים.
למרות זאת, הריק לפעמים גדול מדי, ואתה שואל את עצמך מה לעשות איתו, ומה לעשות עם הדברים שלא משתנים, אתה נוסע באוטו ככה עם כל העצבות הזאת.
וכל המהפך שהולך ומתרגש עלי בקרוב - אני פוחדת למצוא את עצמי פתאום בעולם זר, לא שלי, ולא יודעת איך לחזור כי אי אפשר לחזור.
הטלפון מצלצל. אני מתמהמהת ובוחרת שלא לענות. חושבת על מה יקרה אם זה יהיה בשבילי, גם אצטרך לדבר במצב הזה. עכשיו הפלאפון מצלצל. בטח אמא שלי, ולא כדאי להגיד לה כמה עצוב.
| |
הבית בתל אביב
אז מה כבר יקרה אם אכתוב? אולי אני פוחדת שוב להישאב לעולם האלקטרוני הזה. אבל אולי זה לא בִמקום.
אני עוברת לתל אביב בעוד שבועיים.
עיר אחרת, עם כבישים אחרים, עם רעשים אחרים. בית אחר.
את הבית הפנימי שלי אני מתכוונת לקחת איתי.
מפחיד לכתוב. צריך להתחייב לכל מלה.
זו אני אחרת כבר. אבל גם אותה אחת.
קטועה יותר, חששנית. ומשהו בי מתגעגע.
את הבית בתל אביב אני מדמיינת כמהות
של חופש,
למרות שכבר כבלתי את עצמי שוב לעבודה
אבל גם למשכורת.
אני מאוד ברורה. שקופה ממש,
אומרת דברים פשוטים.
ולפעמים נדמה לי שאני עוצמת עיניים והשמש שולחת קרניים זהובות דרך
משקפי השמש שלי. (משקפי שמש אחרים מאלה המציאותיים, המונחים בתיק בתוך נרתיק כחול - הם מוזהבים בצדדיהם ושקופים ונחושתיים).
אני של העתיד נוסעת בכבישים לא מוכרים
שעם הזמן יהפכו להיות מוכרים יותר ויותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
