מטפסת על קירות בפתח תקווה

אני בחופשת לידה. כבר זמן מה. היום הצלחתי לצבור קצת השראה (יש רגעים כאלה) וחשבתי על התקופה הזו. כמה שבהתחלה היה קשה, היא נולדה סמוך לל"ג בעומר, וליד הבית בערו מדורות.

וזה זמן של התבוננות. כשלא עובדים רואים כל מיני דברים שמשתנים ב-slow motion, ולומדים משהו על אופיו של השינוי. קצת כמו בסרט "עישון" אני מרגישה לפעמים, כשבעל חנות הטבק (הארווי קייטל) היה מצלם יום יום תמונה אחת במקום קבוע בשעה קבועה. האלבום שיצר מהתמונות היה מרתק בעיני, ובעיני הדמות הראשית (וויליאם הארט), שהתבונן בתמונות לאט עד שהגיע לתמונה מקרית של אשתו שמתה, עוברת סתם כך את הכביש.

מבטיחה להמשיך.