הכי הרבה אני נזכרת בריבים שלנו...

כי אחרי שהיינו רבים זה מתי שהייתי רואה אותך באמת,

הרגעים שהכי הרגשתי מי אתה וראיתי כמה באמת איכפת לך ממני.

ואהבתי את הבן אדם שראיתי.

איך היית מחבק אותי חזק ובשנייה הצלחת להרגיע אותי...

אבל די.

נגמר...

אבל ערערת אותי לגמרי כשדיברת איתי אתמול...

ואז לא התקשרת מאוחר יותר כמו שאמרת שתעשה...

אני כל כך רוצה לראות אותך. פעם אחרונה.

אני צריכה סגירת מעגל.

אני צריכה לראות אותך ולדעת שזהו.

וזה הכל הסיטואציה הזאת,

אולי במצב אחר היינו יכולים להיות ביחד.

אבל במצב הזה ידענו שלא נוכל...

אני יודעת שלא התכוונו להכניס רגשות לקשר בינינו...

אבל אני כמעט בטוחה ששנינו נכשלנו במשימה הזאת בצורה אכזרית.

Goodbye...

כבר שבועיים וחצי [אולי שלושה] שאני מנסה לבכות עלייך...

רק בשביל להגיד לעצמי שזה נגמר.

בראש שלי כל הזמן רצים סרטים של שיחות שהיו לנו או סתם רגעים שהיינו יחד...

ואני פשוט לא מצליחה להוציא אותם.

אני יודעת שאני כנראה לא אראה אותו יותר לעולם...אבל אני רק מדמייינת מה יהיה כשנתראה.

אני חושבת שהתגברתי עליו...אני פשוט לא חושבת שהתגברתי על זה שהייתי צריכה להיפרד ממישהו שהיה לי חיבור כזה מדהים איתו.

וזה מצחיק, שחשבתי שבחיים לא יהיו לי רגשות לבן אדם כמוך...

כמה פעמים אמרתי לך את זה?

לא חשבתי שאקשר...גם אתה לא חשבת שזה יקרה לך.

ואני לעולם לא אדע אם בכל זאת הייתי סתם עוד משחק בשבילך...

אבל העיניים שלך אמרו שלא.

ואני עדיין לא מצליחה לבכות עלייך...