מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

אני אצל עמל בחדר הטיפולים

כורסת עור נוחה ונמוכה

כסא עור נוח וגבוה שלה

שטיח פרסי יפהפה וישן

מנורת קריאה שחרחֶרֶת

מדף ספרים עם ספרים

צבעוניים לאורך הקיר.

על השולחן אגרטל כחול -כהה

כזה שעולה 20 שקל בתחנה

המרכזית החדשה. בתוכו

פרח נייר מהוה ודהוי.

איננא, אני בטוחה עכשיו

הכל למען הרושם, הכל כדי

למלא את ריקנות הבטן הגדולה

זו לא הופרתה כבר זמן רב.

אני לא עצובה. אני לא כלואה.

אני נשארת.

אבל אתי בחדר עורך הדין שלי

זה שפתחתי לו אהבה לפני כמה שנים

בחינם, ומאז הוא בא.

עמל תשלם לי משכורת, עמל תראה לי טיוטות, עמל תצטרך לרשום אותי ככותב משנה במאמרים.

תבורכי אמי קאלי לנצח נצחים.